האל הנוצרי

 

האל הנוצרי

הנצרות – בין היתר באמצעות בתה, החילוניות – היא לא רק הכחשתו המעשית של האל אלא גם הוקעתו. האל שהיא מציירת הינו לא רק בלתי אפשרי מבחינה קיומית אלא גם לא מוסרי בדרישות שיש לו כלפי בני אדם.

במסווה מרמה של אמונה מיסטית, בנתה הנצרות דמות אל בעל סתירה פנימית שהאמונה בו איננה מעשית ולכן מותירה את בניה בעולם כשהם חסרי אב והדרכה. אלה שנשארים נוצרים נאמנים באופן מודע – המפעילים את הדת או ההולכים אל הכנסיות – יוצאים אל מחוץ לעולם הזה; הראשונים באמצעות חיים במערות, מנזרים וכנסיות המהוות מפלט ומקלט מן העולם הזה, והאחרים באמצעות חיים מצומצמים, חומרניים, המהווים בריחה מן האושר המובטח לטובים עלי אדמות אל התענוגות קצרי הטווח, אשר אינם אלא פתיונות המחביאים מאחוריהם מלכודות מוות.

בכל הטווח הזה מוסחת הדעת מקיומו המציאותי, אשר בא לידי ביטוי בכל רגע, שעה ויום, של אלוהים שמציעה היהדות: בורא, מקיים ורב-חסדים. במקום שלטונו של אל נדיב ואוהב אדם מציעה הנצרות אל דמיוני, מופשט ושונא אדם, אשר הפקיד, לפי שקריה המתוחכמים של "הברית החדשה", את בני האדם בידי כוהנים אכזריים וצמאי דם. בהקשר זה לא רבים שמים לב לעובדה שהעולם המתואר בספר הנוצרי רווי סבל אנושי המצפה למשיח שירפא אותו, בעוד שהאל היהודי מכה רק חוטאים.

מדהים הדבר – אך אין להטיל ספק באמיתותו העובדתית – כי עד היום יש רבים הסוברים כי ניתן להתייחס אל הנצרות ואל היהדות כאילו הן נתונות בכפפה אחת. המסורת היהודית, אשר מעולם לא מנסה להפיץ את דברה באמצעות כפיה ואף מטילה על מי שחפץ להתקבל לבריתה תנאים שלא רבים הם היכולים לעמוד בהם מנוגדת לחלוטין למסורת הנוצרית אשר, כדי להביא עמים רבים ככל האפשר מתחת לכנפי אמונתה, פעלה לצורך זה במשך דורות רבים בכל דרכי הכפיה הלא-אנושיות והאכזריות ביותר ובכלל זה נקטה במעשי כפיה, עינויים ורצח איומים.

כי האל הנוצרי לא אמר מעולם את דברו בכתבי הקודש הנוצריים אלא רק בכתבי היהדות, אשר הנצרות ניצלה תמיד לצרכיה.

נתונים נוספים