גבורה נוצרית
- פרטים
- עידכון אחרון ב-ראשון, 28 אוקטובר 2012 10:37
- כניסות: 1035
גבורה נוצרית
באחת מתכניות האירוח שראיתי לאחרונה מחאו אנשים כפיים לאדם, שמנחה האירוע הצהיר לגביו שהוא חולה בסרטן.
מחיאות הכפיים הופנו אל האיש רק בגלל עובדת המחלה כשלעצמה.
הקהל שמחא כפיים לאדם שעמד על הבמה לא התכוון בוודאי לכך; הוא חשב – הקהל – שחולה הסרטן ראוי, אולי, לעידוד – להצגת תכלית המונית שמטרתה הצהרה שהחולה אינו נדחה מן הציבור – אך לגבי אנשים רבים בתרבותנו, עצם הויית המחלה נתפשת כגבורה.
זהו שכרה של חויית החיים הנוצרית, אשר מקדשת את הסבל כמעלה ומתוך כך את המחלה כגבורה.
לא החיים על אף המחלה, לא היצירה הגדולה המתגברת על סבל, לא גבורה של התגברות, אלא גבורה של סבילות, של קבלת מכות הגורל.
איכשהו, מרגיש היום הקהל שלהיות חולה זה להיות גיבור. מאז ישו, כל קרבן נחשב לגיבור.
משמעות הדבר היא דטרמיניזם פעיל; לפי הנצרות, להיות קרבן פירושו להיות במצב שבאופן יסודי אינו בבחירתו של האדם: עפ"י גישה זו, אם מוצא את עצמו אדם במצב נחות כתוצאה ממשהו שלא בחר בו – הוא גיבור.
על פי גישה זו להיות גיבור אינו ענין של בחירה אלא של גורל: ההרואיקה הופקעה מרשות ההשתדלות והבחירה של היחיד האנושי והועברה למחוזות בתי החולים ובתי הקברות.
בטכסי הזכרון קראו בני אמריקה לקרבנות אירוע התאומים "גיבורים". כך קראו גם לכבאים ולשוטרים – שהיו גיבורים אמיתיים – ובכך, בהשוואה זו בין אלה שהמוות נכפה עליהם לבין אלה שבחרו במודע לסכן את חייהם, מבוטלת משמעותה של גבורה אמיתית, נבחרת.
כי כשכל קרבן נחשב לגיבור, אף אחד איננו באמת גיבור.
אובייקטיבית, גיבור איננו קרבן; גיבור, באופן יסודי, אינו סביל אלא פעיל; גיבור הוא אדם שמתגבר על אתגר, על משימה, שמתעלה "על עצמו", שעושה משהו חשוב, גדול, טוב במיוחד.
המדד הנוצרי לגבורה הוא סובייקטיבי, רגשי, מבוסס על רחמים, מנוגד למשמעות האובייקטיבית של הגבורה – ולמעשה מכחיש את הגיבורים האמיתיים ומונע מהם את הפרס המגיע להם.
הגבורה הנוצרית היא הכחשת הגבורה ובלימתה. הנסיון המעוות שלא להפחית בערכם של אלה שהגורל קיפח, כמו הנסיוןן המעוות שלא לבייש את העניים בכך שיינתן להם פחות משיקבלו העשירים הוא גירסה סוציאליסטית של מכירת הבכורה תמורת נזיד העדשים: כפי שעשיו היה מוכן לוותר על הערך הגדול, הרוחני, שהיה בידיו, תמורת הגחמה המקומית, הרגעית, של תאוות הבשר, לוקים הנוצרים בתאוות הרחמים. תאוות הרחמים היא זו המעבירה אותם על דעתם וגורמת להם לוותר על ערך האמת כדי שלא לפגוע ב"מסכנים".
אך כשאתה מוותר על האמת אתה פוגע, בסופו של דבר, בצדק.
משול הדבר לרופא אשר לעולם אינו מספר לחולה על מחלתו כדי "שלא לדכא את רוחו". הגישה הנוצרית, הבאה לידי ביטוי בסוציאליזם המודרני, כרתה ברית עם השקרים הגורסים שאין הבדל בין בעל היכולת לחסר-היכולת – ולכן, מגיעה בסופו של דבר למצב שבו היא אינה מבחינה בין יצרן לבוזז.
לכן, בסופו של דבר, אין הנצרות מאשרת גבורה אמיתית, אובייקטיבית – ולכן, בסופו של דבר, הגיבורים האמיתיים של העולם הנוצרי-סוציאליסטי הם גיבורים מרומים, מושתקים וביישנים.
אם אינך רואה גבורה רבה מסביבך – ובמיוחד לא מוצהרת. אם אתה מתבייש לבצע מעשי גבורה, או מאמין שהיא אינה קיימת. אם אתה נדהם בראותך איך צאצאיך גדלים כפחדנים גמורים, כשהם אינם יכולים לראות את הטעם במעשה גבורה ולכן, בסופו של דבר, גם אינם יכולים לעשות זאת – דע כי נובע הדבר מן הגיבור הנוצרי, השקרן והבוזז – זה שגנב את זהות הגבורים על ידי שרוקן את מושג הגבורה מתכנו.
ההשלכה הסופית של הגישה הנוצרית לגבורה היא, אולי, החמורה ביותר: אחרי שפעלה – בהצלחה לא מבוטלת – לעמעם את זוהרה המוסרי של הגבורה המציאותית, נפתחה הדרך גם לשלילתה המוסרית; היום יש לגיטימציה לא מבוטלת בציבור להתקפות כנגד מעשי גבורה ו"אל תהיה לי גיבור" הוא מטבע לשון שניתן לשמעו בהקשרים רבים. אך שלילת הגבורה בחברתנו היא כבר נושא למאמר אחר.