בין נצרות ליהדות
- פרטים
- עידכון אחרון ב-ראשון, 28 אוקטובר 2012 10:37
- כניסות: 2446
בין נצרות ליהדות
יש ניגוד רב בין הנצרות ליהדות המתבטא ביחס בין סיפורי החיים של גדולי היהדות לבין סיפור החיים של גדול הנצרות, המשיח-לכאורה; סיפורי התורה היהודית מציגים, תוך תיאור חיי אבות היהדות, איך חיי היחיד מתקיימים כחלק מהקשר משפחתי: הם מתחילים כחוליה בשלשלת מחיי הוריהם וקורותיהם ומגיעים לשיאם בהקמת משפחה. ישוע הנוצרי, לעומת זאת, אינו מוצג כצאצא של מורשת מסוימת ואינו קשור לשורשים משפחתיים, הן מבחינת מוצאו, והן מבחינת דרך חייו שאיננה כוללת הקמת משפחה והעמדת צאצאים.
מה משמעותו של הבדל זה? תמונת העולם המצוירת על ידי תורת היהדות נותנת מושג על ההקשר המלא של הנתונים הקובעים בחיי האדם. ביהדות מוצגים חיי האבות בהקשר המלא שלהם, מבעד לכמויות הנתונים המעניינות הנבחרות בסלקציה מוקפדת הממחישה מהו העיקרי והאופייני מבין ערכי החיים, כדי שניתן יהיה להשתמש בהם כבספר מנחה ליישום במציאות. דבר זה איננו קיים בסיפור הנוצרי. בהקשר זה, יש כמה עקרונות חשובים בסיפור היהודי שבולטים בהזהירם למול החושך הנוצרי.
בעיקר וקודם לכל, אנו רואים כי ביהדות מתארים חיים שלמים וארוכים של האבות. חייהם, הכוללים קשיים רבים, הם ארוכים ומאושרים, והקשיים בהם מוצגים כאתגרים ששומה עליהם להתגבר עליהם. לאחר מבחנים אלה, שבהם עומד כל אחד מהאנשים המוסריים בהצלחה, חייהם מסתיימים בעושר ואושר. דבר זה מהווה אישור של החיים עלי אדמות, של יכולתם כבני אדם ושל תפישת יקום נדיב, מכיוון שהם עשירים ומאושרים, כלומר פעולותיהם הביאו להם בסופו של חשבון גם עושר חמרי וגם אושר רוחני - סיפוק בשני היבטי המציאות - החומרי והרוחני והקשר שבין השניים.
בנצרות, לעומת זאת, מוצג לפנינו סיפור של אדם שחי בדלות יחסית, תוך מאבק פוליטי שמסתיים בכשלון ומוות בגיל צעיר ביסורים איומים. במונחים של יישום ערכים במציאות, מצביע דבר זה על כשלון במאבק ערכי ובהתמודדות עם מתנגדים גם יחד. בחירתו במלחמה שכשלון בסופה מנוגדת לאידיאל היהודי, מה שמכוון אותנו מבחינה רעיונית לדחיית העולם הזה וליציאה ממנו. סיפור חייו של המשיח, שמחולל מלחמת הצהרות אנטי ממסדיות הופכת לאיום פוליטי ובסופו של דבר לתבוסה המוצגת כניצחון מפוקפק.
בזמן שבנצרות תבוסה היא נצחון ונצחון הוא, למעשה, תבוסה, ביהדות הדברים פשוטים וישירים יותר; תיאור חייהם של אבות היהדות מציג אותם כמבטאי נצחון של ערכיהם וביהדות, הנצחון הוא נצחון ותבוסה היא תבוסה. דבר דומה מתרחש ביחס בין הנצרות ליהדות לגבי עושר: בזמן שביהדות מתוגמלים חיים מוסריים בעושר, לפי הנצרות אין הדבר כך; עושרם של העשירים מצביע, לפי ישו, על עוניים המוסרי והרוחני ולכן, לדעתו, כדי להיות מוסרי יש לוותר על העושר האישי.
סיכום ערכי כללי של ההבדל המשתמע מהסיפורים המכוננים של היהדות והנצרות הוא זה: אם לפי היהדות פעולה מוסרית מביאה להצלחה בעולם, לרכישת עושר ולהשגת אושר וחיים טובים, שבהם יש גם הקמת משפחה מוצלחת, הנצרות מצביעה על חיוביות מוסרית בויתור על תענוגות העולם, בבדידות (ומכאן ההמלצה גם על התנזרות) בהתרחקות מעושר ובחיי מינימום חומריים, המצומצמים למידת החומר האפשרית הקטנה ביותר.