56 קארל מרכס תורת הערך העודף

• | הדפסה |

פרטים

עידכון אחרון ב-ראשון, 28 אוקטובר 2012 10:37

כניסות: 1701

 

תורת הערך העודף המרכסיסטית

 

המשטר הקפיטליסטי מבוסס על בעלות פרטית של אמצעי הייצור. הללו נתונים בידי הבורגנות, ולא בידי הפועלים העובדים בהם. היחסים ביניהם טבועים בחותם כלכלי בעיקרו: הם מחליפים ביניהם נכסים כלכליים. הנכס הכלכלי היחיד, העומד לרשותו של הפועל, חסר אמצעי הייצור, הוא כוח העבודה שלו, והוא אנוס להציעו לבעלי אמצעי הייצור, שאם לא כן לא יוכל להוסיף להתקיים. תמורת עמלו מקבל הפועל מנותן העבודה שכר, שאינו עולה בד"כ על זה ההכרחי להמשך קיומו. המעביד אינו משלם לפועל את כל פרי עמלו, אלא חלק ממנו בלבד, ואילו את השאר הוא נוטל לעצמו כרווח. הפרש זה שבין שכר עבודתו של הפועל לבין ערכו הממשי של פרי עבודתו הוא הערך העודף, הנשאר בידיו של נותן העבודה ומאפשר לו לצבור הון וכן להרחיב את אמצעי הייצור, העומדים לרשותו, ולהגיע על ידי הפעלתם לערך עודף נוסף. ההון, המצטבר בידיו של נותן העבודה ואמצעי הייצור שלו, לא בא לו איפוא מעבודתו, או מחסכונותיו, כלומר, מהינזרותו מצריכה, כי אם מהשתלטותו - בתוקף היותו בעל אמצעי הייצור - על פרי עמלו של הזולת, ושורת הצדק חייבה בדורות הקודמים ומחייבת בדורנו אנו, שאמצעי ייצור אלה יוצאו מידי בעליהם הנוכחיים ויועברו לרשות החברה כולה.

כל תשוקתו של בעל אמצעי הייצור אינה אלא הגדלת רווחיו, ככל האפשר. הוא יכול להגיע לכך, אם על ידי הפחתת חלק, שהוא מקציב לפועל תמורת עבודתו - ויש גבול למידתה של ההפחתה הזו - או על ידי שיכלול אמצעי הייצור ופיתוחם. בחתירתו להעלאת רווחיו עומד הוא בהתחרות גוברת ובלתי פוסקת עם בעלי אמצעי ייצור אחרים, שאף הם שואפים לרווחים ולהגדלתם. בתהליך זה של התחרות נכשלים מפעלים חלשים ונחשלים בהתפתחותם, ואת מקומם תופשים מפעלים חזקים ומשוכללים יותר. בדרך זו מתרכזים, מצד אחד, בהדרגה, אמצעי הייצור וההון בידיים מועטות, ואילו, מצד שני, נדחף חלק מבעלי אמצעי הייצור ובני המעמד הבינוני לשורות הפרולטריון.

 

קארל מרכס, מתוך "דברי הימים" כרך ג הזמן החדש חלק ב 1971