20 אין ראנד קולקטיביזם ו"זכויות הכלל"
- פרטים
- עידכון אחרון ב-ראשון, 28 אוקטובר 2012 10:37
- כניסות: 925
קולקטיביזם וזכויות ה"כלל"
הקולקטיביזם הוא בתחום הפוליטיקה מה שהסובייקטיביזם הוא בתחום האתיקה. בדיוק כפי שהרעיון של "כל מה שאני עושה זה בסדר כי אני בחרתי לעשות זאת", אינו עיקרון מוסרי אלא שלילת המוסר - כך הרעיון של "כל מה שהחברה עושה זה בסדר כי החברה בחרה לעשות זאת", אינו עיקרון מוסרי, אלא שלילה של עקרונות מוסריים וגירוש המוסר מענינים חברתיים.
כש"כוח" מתנגד ל"זכות", למושג ה"כוח" יכולה להיות רק משמעות אחת: עצמת כוח-הזרוע הפיזי - שלמעשה אינה ה"עצמה" אלא מצב חוסר-האונים חסר התקוה ביותר; זו רק ה"עצמה" להרוס; זו ה"עצמה" של מנוסת-בהלה של חיות משתוללות.
מכיוון שרק לאדם יחיד יש זכויות, הביטוי "זכויות-היחיד" הוא כפל-לשון )שיש להשתמש בו רק למטרות הבהרה בתהו-ובהו האינטלקטואלי של היום( אך הביטוי "זכויות הכלל" הוא סתירה במונחים.
כל קבוצה או "כלל", גדולים או קטנים, הם רק מספר של פרטים. לקבוצה לא יכולות להיות זכויות, פרט לזכויות חבריה היחידים. בחברה חפשית "זכויותיה" של קבוצה נגזרות מזכויות חבריה דרך בחירה רצונית, פרטית והסכם חוזי, והן רק יישום של אותן זכויות-יחיד לצורך פעולה מסויימת. כל פעולה קבוצתית לגיטימית מבוססת על זכותם של המשתתפים להתחברות חפשית ולמסחר חפשי )ב"לגיטימית" כוונתי: לא-פושעת וכזו שנוצרת באופן חפשי, כלומר: קבוצה שאף-אחד לא חוייב להצטרף אליה(.
לקבוצה, כשלעצמה, אין זכויות. אדם אינו יכול לרכוש זכויות חדשות על ידי הצטרפות לקבוצה וגם לא לאבד את הזכויות שיש בידו. עיקרון זכויות-היחיד הוא היסוד המוסרי היחידי לכל הקבוצות או האגודות.
כל קבוצה שאינה מכירה בעיקרון זה איננה אגודה, אלא כנופיה או אספסוף.
כל תורה של פעילויות חברתיות שאינה מכירה בזכויות היחיד היא תורה של שלטון-האספסוף או לינץ' חוקי.
אזרחיה של אומה חפשית יכולים שלא להסכים לגבי התהליכים המשפטיים המסויימים או השיטות ליישום זכויותיהם )שהיא בעייה מורכבת - תחומו של המדע הפוליטי והפילוסופיה של החוק( אבל הם מסכימים לגבי העיקרון היסודי שיש ליישמו: עיקרון זכויות היחיד. כשהחוקה של מדינה מסויימת מניחה את זכויות היחיד מחוץ להישג ידם של הרשויות הציבוריות, תחום הכוח הפוליטי הוא מוגבל בחומרה - ולכן יכולים האזרחים באופן בטוח להסכים להישמע להחלטות של הצבעת הרוב בתחום מוגבל זה. חייהם ורכושם של מיעוטים ושל מתנגדים לדעת הרוב אינם עומדים על כף המאזניים, אינם נושא להצבעה ושום החלטה של הרוב לא תסכן אותם. שום אדם או קבוצה אינם מחזיקים בהמחאה פתוחה של כוח על חשבון אחרים.
לא משנה בהקשר זה, אם אומה שועבדה בכוח, כמו ברוסיה הסובייטית, או על ידי בחירות, כמו בגרמניה הנאצית. זכויות היחיד אינן נושא להצבעה ציבורית; לרוב אין זכות לבטל את זכויותיו של מיעוט על ידי הצבעה; תפקידן הפוליטי של הזכויות הוא בדיוק להגן על מיעוטים מפני דיכוי על ידי הרוב (והמיעוט הקטן ביותר עלי-אדמות הוא היחיד).
אין ראנד "זכויות" הכלל"