16 משה קרוי מיסוי כפייתי

 

מיסוי כפייתי


מעבר להתערבות המדינה הכפייתית בכלכלה על ידי מערכות של הגבלות על ייצור ומכירה, משתמשת המדינה הבוזזת במיסוי כפייתי ישיר ועקיף. מטרתו של מיסוי זה משולשת:

א.בסיס כלכלי להמוני הפקידים המאיישים את מנגנון הבזיזה. מה הולם יותר את המוסר המהופך של האלטרואיזם מאשר היצרן המכלכל במאמציו את זה השודד אותו ומשעבדו?

ב.הורדת רמת החיים על ידי שוד חוקי של כסף מידי בעליו האמיתי, ועל ידי העלאת מחיריהן של סחורות מעבר למחיר האובייקטיבי שלהן.

ג.יצירת מציאות מהופכת, שחוקיה הם היפוך חוקי המציאות האובייקטיבית. מס הכנסה הוא עונש ליצרן על ייצורו. המשלים לו הוא סעד - פרס לבטלן על בטלנותו.

מיסוי כפייתי מממש איפוא הלכה למעשה את האתיקה האלטרואיסטית. באתיקה זו סמל הטוב הוא הטפיל המסכן הפסיבי. סמל הרע הוא היצרן העצמאי הפעיל. המיסוי הכפייתי נותן פרס ל"טוב" ומעניש את ה"רע", ובכך מממש את הזיהוי המסולף הזה.

מעבר לשלוש המטרות האלה יש למערכת המסים של המדינה הבוזזת מטרה נוספת. מאחר ואין אדם הרוצה שישדדו אותו, חייב כל יצרן להגן על עצמו מפני שודדי המס. על כן, כשהוא נדרש על-ידי החוק להצהיר על הכנסותיו - הדרך היחידה להגן על עצמו היא לשקר.

שים לב לאפקט הפסיכולוגי של מצב ענינים זה: המדינה הבוזזת מציבה בפני אדם את הבחירה בין יושרו ובין כספו. היא הופכת שקר, ולא אמת, לאמצעי של הישגים חמריים. היא הופכת כל אדם הרוצה לשמור על רכושו-בזכות - לפושע. הודות לכך היא יכולה לעשות בו כרצונה. כל יצרן הוא בחזקת מעלים מס, ולכן פושע, ועקב כך יש לאסרו. רק טפיל הסעד חזקה עליו שהוא איש ישר: הוא אינו מעלים הכנסות, כי אין לו כאלו, כי הוא אינו מייצר כלום.

בנוסף, רוב היצרנים, למרות היותם אנשים רציונליים, אינם בעלי הבנה פילוסופית של העקרונות לפיהם הם חיים; כלומר: מחשבם מתוכנת היטב, אולם יכלתם לזיהוי מילולי של הנחותיהם היא יכולת מצומצמת. על כן הצורך להעלים הכנסות מביא אותם להרגשת אשמה. ראשית, הם מרגישים שאינם אנשים ישרים: הם הרי שיקרו. שנית, הם מרגישים כפושעים: הם הרי עברו על החוק.

יש צורך בהבנה פילוסופית של עקרונות הפילוסופיה הרציונלית, כדי לדעת שאינך חייב אמת לרוצחיך, וכי חוק בלתי אובייקטיבי יש לו אותו תוקף מוסרי כמו לתקנה פנימית של ה"מאפיה". מאידך, זה המבין את עקרונות הפילוסופיה הרציונלית אינו מייצר במדינת בוזזים.

 

משה קרוי "חיים לפי השכל"