15 משה קרוי חוק לא אובייקטיבי
- פרטים
- עידכון אחרון ב-ראשון, 28 אוקטובר 2012 10:37
- כניסות: 923
חוק לא אובייקטיבי
...צריך להבין את האמצעי המרכזי המאפשר למדינת הבוזזים לממש את מטרתה: החוק השרירותי.
תפקיד המדינה להגן על זכויות האדם מפני שימוש בכוח. החוק הרציונלי מבוסס על ההכרה בתפקיד זה, על זיהוי ההפרות השונות האפשריות של זכויות האדם, ועל הביסוס הרציונלי של הפעולות הנאותות של פקידי המדינה המתייחסות להפרות אלו. חוק רציונלי הוא אובייקטיבי, משום שיש לו יסוד אובייקטיבי מוכח: זכויות האדם; והוא נגזר ממנו על ידי עקרונות אובייקטיביים. היסוד לקיומה של מדינה צודקת הוא חוקה, המכוננת את קיומה כמדינה. תוקפה של החוקה נובע מתכנה ולא מזהותו של זה אשר חוקק אותה או מהפרוצדורה בה הוא חוקק אותה. תוקף החוקה הוא כתוקף חוקי האריתמטיקה, המחייבים כל אדם בפעולותיו היום-יומיות. ברור כי לא יעלה בדעתו של אדם לשאול: "מי חוקק את חוקי האריתמטיקה? מי הסמיך אותו לעשות זאת?"
חוק לא אובייקטיבי הוא חוק שמקור תקפו אינו שכלי אלא שרירותי. הוא מחייב לא בשל הרציונליות המוכחת של תכנו אלא בשל העובדה ש"גורמים מוסמכים" חוקקו אותו.
ברגע בו מוסח יסוד תקפו של החוק משאלת האובייקטיביות של תכנו לשאלת הפרוצדורה הנותנת לו סמכות - ניתן לחוקק כל חוק שהוא. זכויות האדם חדלות להיות רלוונטיות, כעיקרון יסוד לחקיקה. במקומן באה מטרתה של המדינה הבוזזת - השיעבוד, ומטרות שליטיה - הבזיזה.
הביטוי הפשוט ביותר לחוק בלתי אובייקטיבי הוא מערכת של חוקים הנפוצה ברוב ארצות העולם. מערכת זו מתערבת בחייו של האדם, בזכותו לעשות בגופו את שהוא מוצא לנכון, ובזכותו לקיים כל יחס שהוא עם כל אדם אחר (בתנאי שבן הזוג מסכים לכך). חוקים אלה יוצאים מהנחת האדם כרכוש העדר. מאחר והעדר או מנהיגיו יודעים טוב יותר מהפרט את שטוב בשביל הפרט, ומאחר והם אלטרואיסטים (כלומר: הערך המוסרי העליון עבורם הוא פעולה למען הזולת, במיוחד כשהוא מסרב), זכותם להגביל את אותן הפעולות שלו בהן הוא פוגע בעצמו.
מאחר והפונקציה המוסרית היחידה של המדינה היא הגנת זכויות האדם, הרי שחוקים אלה פוגעים בזכויות האדם. הפעלתם בכוח המדינה מטשטשת את ההבחנה בין פושע, במובן האובייקטיבי של המלה (דהיינו: רוצח, שודד, אנס, משעבד עבדים), לבין אדם הפועל אמנם באורח בלתי מוסרי - אך כנגד עצמו בלבד. אין מקום למדינה ביחסים בין אדם לעצמו. החוק האובייקטיבי משקף את המוסר, אבל רק את אותו מרכיב שלו המתייחס ליחסים בין אישיים (דהיינו: זכויות האדם). כל חוק המנסה לחייב אדם להיות מוסרי ביחס לעצמו מתנגש עם זכותו לחופש. למעשה, תחום נזקו של החוק הבלתי אובייקטיבי מכסה כל אספקט של חייך ומאפשר למדינה להשתמש בכוח חוקי כדי להרסך ביסודיות. ...ברגע בו אדם מוכן להכיר בצדקתו של חוק האוסר סחר סמים ושימוש בהם מתוך בלבול בין המרכיב של המוסר המתייחס ליחסים של אדם עם קיומו והמרכיב המתייחס ליחסים בין אדם לחברו, ומתוך אי הבנת יחסו של החוק למוסר, הוא מאשר בכך כל חוק שהוא. ברגע שזכות המדינה לכפות על אדם את מה שפקידיה רואים כ"טובתו", זכותה לעשות בו כל דבר.
משה קרוי "חיים לפי השכל"