12 נתנאל ברנדן מוסר אלטרואיזם וטוב לב
- פרטים
- עידכון אחרון ב-ראשון, 28 אוקטובר 2012 10:37
- כניסות: 2179
מוסר, אלטרואיזם וטוב לב
אלטרואיזם וטוב-לב אינם רק שונים. הם מנוגדים זה לזה וסותרים זה את זה.
משמעותו הפילוסופית המדוייקת של האלטרואיזם היא: מיקום האחרים מעל לעצמי. האלטרואיזם כעיקרון מוסרי טוען, שעל האדם לשים את רווחת האחרים בראש מעייניו, ולראות את האינטרסים שלהם כקודמים לשלו; אין לאדם זכות קיום למען עצמו; ההצדקה המוסרית לקיומו של האדם היא השירות שהוא מעניק לאחרים; והקרבה עצמית היא חובתו הראשונית ומעלתו החשובה ביותר.
ההקרבה העצמית - זוהי תמצית האלטרואיזם. העצמי נחשב למשהו רע; היעדר עצמיות - זהו האידיאל המוסרי של האלטרואיזם. זוהי, איפוא, תורת מוסר של אנטי-עצמי ומשמעות הדבר היא: אנטי אדם, אנטי-אושר אישי, אנטי זכויות הפרט.
מוסריות כזו, המלמדת את האדם לראות את עצמו כבעל-חיים המיועד להקרבה, איננה ביטוי לטוב-לב או לרצון טוב.
תורת-מוסר כזו יכולה, מעצם טבעה, לעורר רק פחד ועוינות בין האנשים: היא כופה על האדם לקבל תפקיד של קרבן או של תליין - כאובייקט להקרבה או כגורף רווחים על חשבון קרבנות אנושיים; היא איננה מותירה לבני-האדם אמות-מידה לצדק..."
טוב לב, רצון טוב וכבוד לזכויות אחרים, נובעים ממערכת חוקים מוסרית מנוגדת: מן העיקרון שהאדם - הפרט - אינו אובייקט להקרבה אלא יישות בעלת ערך עליון; כל אדם חי ומתקיים למען עצמו ולא כאמצעי למען מטרותיהם של אחרים; אף לאיש אחד אין זכות להקריב מישהו אחר.
אנשים בעלי הערכה-עצמית שלא הושחתו על ידי המוסריות האלטרואיסטית, הם בלבד יכולים להעריך חיי אדם, משום שאלה הם אנשים המעריכים את חייהם שלהם, משום שהם בטוחים בידיעת זכותם על חייהם, ומשום שלגביהם "יצור אנוש" הוא תואר של כבוד. ההשקפה שיש לאדם על עצמו היא הקובעת את השקפתו על אנשים אחרים ועל רמתו של המין האנושי; הכבוד והרצון הטוב, שאנשים בעלי הערכה-עצמית חשים כלפי בני-אנוש אחרים הם באופן עמוק אגואיסטיים; תחושתם היא למעשה: "לאנשים אחרים יש ערך, משום שהם מאותו המין שלי". על-ידי הוקרה ועל-ידי כבוד לחיי אחרים הם מכבדים את חייהם שלהם. זהו הבסיס הפסיכולוגי לכל רגש עמוק של אהדה, לכל תחושה של "סולידריות של המין האנושי".
"בעוד שמדיניות העזרה של האדם הרציונלי מתבססת על ערך חיי הפרט, הרי שמדיניות העזרה של האלטרואיסט מתבססת על הנחה שלחיי הפרט אין כל ערך...
נתנאל ברנדן, "היחיד והחופש"