התקפה על ההגנה
- פרטים
- עידכון אחרון ב-ראשון, 28 אוקטובר 2012 10:37
- כניסות: 1153
התקפה על ההגנה
על תעודת עניות מוסרית
בעקבות הצתת המסגד הערבי הגיע גל של גינויים נגד הארגון האגדי "תו מחיר", כאשר בכירי הציבור בישראל מתחרים זה בזה בהוקעתם את המעשה. במיוחד כאשר מדובר באישים מן הציבור הדתי, סביר שאין הם מודעים למידה שבה, מבלי משים, הם מחזקים את הכזב השמאלני המציג את שומרי המצוות בכלל ואת מתיישבי יש"ע שביניהם בפרט כמונחים על ידי שנאה.
בכך, למעשה, נמצאים גם רבנים וגדולים בתורה מחזקים בציבור הלא-דתי את הרושם שהדת היהודית, כמו המוסלמית, שטופה בשנאה – ובגלל המזימה של אויבי ישראל מבית, אשר אינם מוקיעים כלל מבחינה מוסרית את פשעי האויב הערבי, יוצר הדבר בציבור חוסר איזון שבו, מודגש השקר בדבר ה"אלימות" היהודית ונשכחות עדויות האמת אודות הפשיעה הערבית.
כך, בניצוחם של אויבי ישראל, נוצר ומתקיים בדעת הקהל של הציבור הישראלי והעולמי האבסורד שבו מחד, מיטשטשים מעשי הרוע, הזוועה והאכזריות של הטירור הערבי, האלימות הפלסטינית ופשעיה של ישראל נגד המתיישבים היהודיים – ולמולם, מאידך, מובלטת ללא שום יחס הוגן האגדה על קיומה של שנאה יסודית מצד המתיישב היהודי נגד הפלסטינים.
משוכנעים בקיומה של שנאה כזו הם פקידים רבים הפועלים בממסד הישראלי המשפטי, שאף מתאמצים להגן על הפלסטינים מפניה באמצעות הגבלת מימושה של זכות ההגנה העצמית של המתיישבים. חלק גדול מאזרחי מדינת ישראל שאינם גרים מעבר לקו הירוק, ואינם חשופים ללחצים המופעלים על בני ההתיישבות היהודית ביש"ע בתחום זה אינם מבינים שההתעללות המתמדת של כוחות הבטחון של ישראל במתיישבי יש"ע פוגעת בזכותם של כל אזרחי המדינה, כולל תושבי תל-אביב, להגנה עצמית.
לאחרונה פנתה אורית סטרוק, יו"ר ארגון זכויות האדם ביש"ע לגורמי ממשל ומשפט בכירים של מדינת ישראל בבקשה לבדוק את החוקיות, התקפות וההגיון של הנחיית הצבא לשומרי ישובי יש"ע. לפי הנחייה זו נאסר על שומר כזה לפתוח באש נגד בני אדם המבקשים לחדור לישוב אלא אם כן יהיה ברור שמדובר "בפשע שטמונה בו סכנה לחייו או לשלמות גופו של אדם".
בהקשר זה נאמר בחוות הדעת שניסח היועץ המשפטי של ארגון זכויות האדם ביש"ע כי שמורה לשומר ישוב הזכות לנקוט בכל האמצעים הדרושים לשם הדיפת מתפרץ, לרבות ירי, גם אם אין מדובר בסכנת חיים ממשית ומיידית, וכל זאת, כמובן, "באופן מידתי ובהתאם לנסיבות". בפנייתה בנושא זה של הגב' סטרוק אל הממסד נמסר גם כי היא ביקשה מהרמטכ"ל, הפצ"ר והיועץ המשפטי לממשלה כי בדיקת ההנחייה הצה"לית תיעשה לאור הסעיף לחוק העונשין המכונה חוק דרומי, על שמו של החוואי הדרומי אשר ירה למוות באדם שחדר לחוותו בלילה.
עצם העובדה שאנשי יש"ע נצרכים לבירורים מסוג זה היא תעודת עניות מוסרית קשה, שכן היא נוגעת לזכות אדם כה יסודית – הזכות להגנה עצמית – שכל רמז לפגיעה בה מהווה סכנה ברורה ומיידית על חייהם של אזרחי ישראל. עצם העובדה שהגב' סטרוק מצאה כהכרח להסתמך על תקדימים משפטיים כמו חוק דרומי כדי להצדיק את התנגדותה להנחיית הצבא מראה עד כמה מסוכן המצב.
מן הדברים ברור שהמתיישבים היהודיים ביש"ע קיבלו מהצבא (ולמעשה גם מאנשיהם) הודעה על כך שאין בידם חופש מלא להגן על חייהם, שכן מהדרך שבה מוגדרות אפשרויות ההגנה שלהם על עצמם ברור כי אין הם יכולים להיות בטוחים בכך שיש לזכות ההגנה העצמית שלהם גיבוי מלא, והדבר מחליש את יכולתם להגיב בשטח.
ינסה אדם הגיוני לשוות בנפשו, כי אם הוא מותקף עליו להקפיד, לצורך הגנתו העצמית, על כך שמדובר "בפשע שטמונה בו סכנה לחייו או לשלמות גופו" ולפעול רק "באופן מידתי ובהתאם לנסיבות". משמעותו המעשית של הדבר היא שמדובר בתנאים ששומה על האדם להוכיח בבית משפט או בחקירה משפטית. בהקשר זה מוצא את עצמו כל אזרח בין הפטיש והסדן של אויבים מחוץ ומבית בכל מצב שבו עליו להתגונן מפני תקיפה.
פטיש האויב הפלסטיני המאיים על כל הישוב בארץ, ובמיוחד על מתיישבי יש"ע, מוחץ את המתיישב אל סדן ההכרח המשפטי-חוקי להגן על עצמו מפני הרשויות. למעשה, מדובר בשיתוף פעולה בין הפלסטינים לאנשי השלטון המרכזי בהצרת צעדיו של האזרח הישראלי ובצמצום אפשרויות הפעולה שיש בידו. וכאשר מוצאים לנכון מתיישבי יש"ע, בגלל ההכרח הפרגמטי, להגן על עצמם מראש מבחינה חוקית ומשפטית, מהווה הדבר הודאה בכך שההתיישבות היהודית בארץ ישראל עומדת בפני חזית משולבת של אויבים, שבה נציגי המדינה עושים כמיטב יכולתם כדי לבטא את אמונתם בכוונותיהם הרעות של היהודים.
למעשה, יש להתקפה על זכות ההגנה העצמית של אזרחי ישראל גם השלכות כלל-עולמיות; כי מבלי משים מביאה ההנהגה בישראל את אזרחיה למצב שבו, מחמת ההגבלות על פעולת ההגנה העצמית שלהם, אין הם חשים חופשיים להגן על עצמם לא רק מבחינה פיזית אלא גם פסיכולוגית - ובכך, למעשה, הביאה מזימה מתוחכמת במיוחד את מדינת ישראל להתיישר עם מגמת הקו הנוצרי-מערבי, אשר מגבילה את כל העולם החופשי מלהתעמת עם אויבי האנושות.
במשך זמן רב היוותה ישראל, בפעולתה נגד אויביה מבית ומחוץ, סמל ודוגמה לכל גורם אנושי שחפץ לנקוט בפעולת הגנה עצמית. בהקשר זה, על אף ההתקפות והלחצים על מדיניותה הנחרצת נגד אויביה, היתה ישראל לעולם כולו מעוז של מוסריות נחושה ואי יציב של שמירה על זכות ההגנה העצמית – ואין זה פלא שאויבי האנושות וזכויות האדם, ובכלל זה נוצרים ומוסלמים כאחד, שמו להם למטרה לקעקע את חומותיה של הנחישות הישראלית.
מגמה לא מוסרית זו, המתקיפה את זכות ההגנה של הטוב, התבטאה באופן מובהק בכך שכדי לפלוש לעירק במאה ה21 נזקק הממשל האמריקני להצדיק את הדבר באמצעות קיומו של נשק להשמדה המונית בידי סדאם, ואילו במאה ה20 פלשה ארה"ב לאירופה כדי להשמיד את הנאצים (שלא הכריזו עליה מלחמה) מבלי להזדקק לתירוץ כלשהו. בהתאמה לכך נמנעת ישראל של היום מלהגן על עצמה בפעולה מונעת נגד הגרעין האירני, כאשר לפני שנים לא רבות היכתה את הכור הגרעיני בעירק.
מנקודת מבט זו מהווה הצרת צעדיהם של תושבי יש"ע מלהגן על עצמם באופן חופשי את גולת הכותרת של נצחון ההתקפה על זכות ההגנה העצמית בעולם כולו – ותעודת עניות קשה אודות אי המוסריות של הנהגת מדינת ישראל, אשר איננה מבינה עד כמה מהווה הדבר ביטוי של מזימה כוללת נגד העולם, האנושות, החופש, הטוב, ומסורת ישראל גם יחד.