מכות וזכויות אדם

פרטים
עידכון אחרון ב-ראשון, 28 אוקטובר 2012 10:37
כניסות: 1174

 

מכות וזכויות אדם

משטרים טוטליטריים אינם מדכאים מתנגדים רק באמצעים אלגנטיים ונקיים כמו מעצרים, משפטים ומאסרים. נראה כי לעתים, אף כי הממשל יכול להימנע מלהשתמש באמצעים ברוטליים גסים, מוצא לנכון עריץ להפעיל אלימות בעלת ערך ויזואלי כי יש בכך כדי להרתיע ולהטיל אימה על הציבור.

בתקופת האופל של המשטרים הטוטליטריים של תחילת המאה ה20, היו נפוצים באירופה של סטלין, היטלר ומוסוליני כנופיות בריונים אשר אומנו לפגוע פיזית במתנגדיו הפוליטיים של המשטר. הרס רכוש ופגיעה גופנית היו לחם חוקם של בריונים אלה, אשר נאספו מקרנות הרחוב וגויסו לפעול בשירות הדיקטטורה, בהתאם ל"כשרונותיהם" בתחום האלימות והברבריות.

כל דאלים גבר

אחד מהידועים שבסיפורי הפשיזם של מוסוליני היה הכאתו באלות, על ידי כנופיית בריונים אנונימית, של המנצח ארתורו טוסקניני, בגלל סירובו לנצח על ההמנון הפשיסטי. סיפור אמיתי אחר היה דרך גיוסם של קלגסי הקומוניסטים אחרי המהפכה הרוסית, הישר מתוך שורות האסירים האלימים המאיישים את בתי הכלא של המשטר החדש. בכל הסיפורים הללו העקרון השולט היה בחירתם המכוונת של חיות אדם, אשר שפת כוח הזרוע היתה נהירה להם יותר משפחת הדיבור האנושי. הרעיון של הכאת איש רוח באמצעות אלות הוא בעל תוצאה פסיכולוגית ברורה: פחד. זוהי התוצאה המתבקשת על ידי עריצי האנושות, כשהם שולחים את אנשי הכנופיות שלהם להפליא את נחת זרועם בכל מי שמראה סימן, לעתים קל ביותר, של התנגדות.

כפי שניתן ללמוד מהמאמר הבא, סין של היום היא אחת מהמדינות שבהן רב השימוש בהכאה פיזית, כדי לדכא את זכויות האדם של מבקרי המשטר:

משתיקים במכות

במאמרה זה של קייט קראוס ("הראלד טריביון" / "הארץ" 9.3.06) היא מספרת כי "לפני חודש מת במזרח סין וו שיאנגו, עורך עיתון בן 41, לאחר שהוכה בידי שוטרי המשטרה המקומית. ...וו הותקף כי סירב להתנצל על שפרסם מאמרים שמתחו ביקורת על השחיתות המקומית.

במאמרה זה ממשיכה גב' קראוס ומסבירה כי "בשנתיים האחרונות גברו בסין מקרים של הכאה, מאסר והטרדה של מתנגדי שלטון"

"באמצע פברואר נעלמו ששה ממארגני שביתת רעב... יש שנידונו לעשר שנות מאסר רק כי פירסמו את דעותיהם באתרי אינטרנט או בדואר אלקטרוני. לעתים קרובות "הגשת עתירה" לפקידי ממשלה מסתיימת במכות מידי בריונים".

"גם אנחנו יכולים"

באותו זמן שבו פרסמה ארה"ב דו"ח על מצב זכויות האדם בעולם, שבו תפסה סין מקום שלילי ביותר, ייצרה סין התנגדות לדו"ח בצורת דו"ח זכויות אדם משלה.

בדו"ח "מלחמתי הגנתי" זה מציגה סין את ארה"ב כאומה שרבה פגיעתה בזכויות באדם; לפי דו"ח זכויות האדם הסיני פעלה ארה"ב נגד חופש ההבעה בעירק. שם, היא מציינת, פגעו כוחות ארה"ב בעיתונאים ואסרו אותם. ממשיכים ברוח רעיונות השמאל, טוענים הסינים כי ""ארה"ב מציגה עצמה דוגמה לדמוקרטיה, אך זו דמוקרטיה המיועדת לעשירים בלבד".

שיטת ה"גם אנחנו" או ה"גם הם" (גם אנחנו יכולים לכתוב דו"ח, גם הם אשמים בפגיעה בזכויות) היא כשל לוגי קבוע ברעיונות ההתנגדות של פעילים המתנגדים לחופש בעולם: השיטה מבוססת על הרעיון שבכל פעם שמוזכרים עוולותיהם של משטר פושע, מדינאי מושחת או רעיון שלילי, מצביע המתנגד על עוול שבוצע על ידי הצד השני, כאילו מגרעתו של התובע מבטלת את מגרעתו של הנתבע.

לאחרונה פירסמה העתונות מקרה מובהק של כשל מסוג זה, בהקשר נסיונו של סדאם חוסיין להגן על מעשיו:

הכשל הסדאמי

לאחרונה, במאמר "יומני היקר, התובע בהמה" מאת סמדר פרי ("ידיעות אחרונות" 14.3.06), פורסמו קטעים מיומן אישי שכותב בכלאו הרודן לשעבר סדאם חוסיין. בין היתר הוא מתייחס להאשמות העומדות נגדו על רצח רבים, באמצעות טיעון ה"גם הם":

"אומרים שאני רצחתי עשרות אלפי עירקים? תבואו ותספרו כמה אזרחים נרצחו על ידי הפולשים-הכובשים מאז נפילת בגדד..."

המקרה של עריץ רוצח זה הוא כה בוטה שיתכן שניתן לקרוא על שמו את הכשל הלוגי שמפנה באופן קבוע הרוצח הרשע כלפי המאשימים אותו, כאילו עובדת פשיעתם של אחרים מוחקת את פשעו שלו, "הכשל הסדאמי".

עקב ריבוי הופעתו של טיעון זה, ניתן לתפוס את מידת סכנתו גם מבלי להיכנס לשאלה האם במקרה הפרטי שבו מבוטא "הכשל הסדאמי" הרוצח טיפש עד כדי להאמין בכשל הלוגי שלו – כלומר שקיומו של מעשה רצח אחר מצדיק את מעשה הרצח שביצע - או שהוא מנצל את העובדה שמאזיניו נופלים בפח הלוגי. אין ספק שהאקלים הלוגי של התקופה ירוד ביותר אם איש רוח בן זמננו מוצא לנכון להגן על רצחנותם הממוסדת של דיקטטורים אויבי אדם על ידי האשמת מדינות שבהן זכויות האדם מוגנות חוקתית.

כדי להבין עד כמה ממחיש כשל מסוג זה את מצבו התרבותי של העולם של היום, די בכך שנזכור כי בעבר היו דיקטטורים ורוצחים אחרים מנסים להצדיק את עצמם – אם בכלל – בנימוקים הגיוניים, כמו "ילדות קשה" וכיו"ב. הם לא היו מעלים בדעתם כי לומר "גם הם" יכול להיות מה שיסיר את משא האשמה מעל כתפיהם.

נתונים נוספים