ישראל וזכויות האדם

פרטים
עידכון אחרון ב-ראשון, 28 אוקטובר 2012 10:37
כניסות: 893

 

ישראל וזכויות האדם

במדינת ישראל מחוסרת החוקה, הנמצאת תחת מלחמה קשה מחד והמעורבת בסכסוכים פנימיים בין כוחות פוליטיים שונים מאידך, היחס לזכויות האדם רחוק מלהיות ממוסד. נושא זכויות האדם נזכר בישראל משפטית כמעט אך ורק בהקשר של מצב המלחמה עם אויביה. מזה עשרות שנים שהשמאל השתלט פסיכולוגית (כלומר בתודעת האזרח) על כל הקשור לזכויות אלה מבחינה משפטית, וכאשר מתחולל עימות משפטי בהקשר של זכויות עצירים, במיוחד כשקשור הדבר למצב הבטחוני (כלומר שהעצירים הם בטחוניים), נוצר ויכוח בענין בין גורמי הבטחון לגורמים המוצאים לנכון לצדד בזכויותיהם המשפטיות-חוקיות של העצירים.

דוגמה לכך היא הכותרת הבאה:

בלחץ השב"כ: משרד המשפטים מקדם חקיקה שתפגע

בזכויות עצירים בטחוניים

גדעון אלון ויובל אליעז, "מרקר" 16.3.06 מתריעים:

"האם משרד המשפטים מנסה ...להעביר חקיקה שפוגעת בזכויות האדם של חשודים בעבירות בטחוניות? זו השאלה ששואלים את עצמם פרופסורים למשפט וארגוני זכויות אדם בשבועות האחרונים נוכח המאמצים הניכרים שעושה הממשלה לאשר תיקון לסדר הדין הפלילי, שעתיד לצמצם במידה ניכרת את זכויותיהם של חשודים..."

"ועדת החוקה תדון בהצעת החוק... משום שבכירים בשב"כ מבקשים לזרז את הליכי החקיקה. הנימוק: מאז נסיגת צה"ל מרצועת עזה הם נתקלים בקשיים בחקירת חשודים... משום שברצועה היו לרשויות סמכויות אכיפה רחבות הרבה יותר מהסמכויות שמוענקות להם."

"החוק מאפשר כבר היום לרשויות החקירה לנהוג לנהוג בחשודים בעבירות בטחוניות ביד קשה יותר מאשר כלפי חשודים "רגילים". הצעת החוק מבקשת להאריך את פרק הזמן שבו ניתן לעצור חשוד לצורך חקירה ל-96 שעות, ארבע יממות ללא פיקוח שיפוטי על המעצר."

"הצעת החוק מעוררת תגובות קשות בקרב משפטנים ופעילי זכויות אדם... בעצומה שששיגרו 25 פרופסורים ומרצים למשפטים לחברי הכנסת נכתב: "...הצעת החוק פוגעת קשה בנורמות הבסיסיות ביותר של שיטתנו המשפטית... היא משמיטה את הבסיס למנגנוני הביקורת המינימליים הדרושים כדי להבטיח שמירה על זכויותיו של אדם הנחקר... ועל צלמו כאדם. קיומו של הליך פלילי שויוני וראוי הוא מסממניה החשובים של מדינת חוק.

לדברי הפרופ' לסלי סבה מהאוניברסיטה העברית, "הצעת החוק מצטיירת כהזמנה לשימוש בעינויים."

במאמר הבא, שהתנגד להצעת החוק התומכת בתביעות השב"כ, הוצג ההיבט הבעייתי מנקודת מבט שמבקשת להפריד את החקיקה מהמצב הבטחוני:

שמיטת זכויות

יעל גבירץ, "ידיעות אחרונות" 29.6.06:

"בחשכת הימים האלה אישרה מליאת הכנסת לשב"כ שתי הקלות משמעותיות בחקירת חשודים בעבירות בטחון, שיאפשרו לו להאריך באופן משמעותי את משך החקירה בלא ביקורת שיפוטית."

"עם זאת, נאלץ השב"כ להשמיט מהצעת החוק המקורית את דרישתו לשלול מהעצור את זכותו להיפגש עם עורך דין במשך 50 יום, לאחר שהובהר כי היתר גורף כזה אינו קיים באף מדינה דמוקרטית"

"אין להפריד בין האישורים שקיבל השב"כ מהכנסת לבין העיתוי שבהם הובאו להצבעה ...ספק רב אם הקלות גורפות שכאלה היו מחליקות בקלות כזו... בימים פחות "בטחוניים" ויותר "אזרחיים""

"...באזהרה כי ניתוק הנחקר מהעולם החיצון מהעולם החיצון לתקופה כה משמעותית עלול לפתוח פתח לשיטות חקירה פסולות ולהשגת הודאות שווא... תמכו גם לשכת עורכי הדין, הסנגוריה הציבורית, כל ארגוני זכויות האדם בישראל... "

"חקיקה רגישה מסוג זה לא אמורה לחקוק אווירה רגעית ולא נועדה לסיפוק זמני של הרצון המובן בהחזרת כושר ההרתעה..."

אי שויון בפני החוק

בכל המאמרים האלה ניתן להבחין בנחישות שבה אצים מגיני זכויות אנוש בישראל להגן על זכויות האזרח של העצורים כנגד השב"כ, ובדרישתם לקבוע ערכים כמו משכי זמן מעצר על פי השכל ולא על פי הרגש (לטענתם שאיננה משוללת בסיס של השוללים גישה זאת). אך אומרת דרשני העובדה שהם אינם פועלים במרץ כזה גם כדי להגן על עצורים אזרחיים פוליטיים, כלומר כאלה שהגיעו לתוך חדרי המעצר ובתי הכלא הישראליים שלא על רקע בעיות הבטחון שבין ישראל לאויביה אלא על רקע ההתנגדות לשלטון המקומי.

דבר זה בולט במקרים הבאים, של תיקון חוק כגון "חוק ההסתה", ושל מעצר קטינים לפני משפט. גם אלה מבוצעים על ידי בתי המשפט לפי בקשת השב"כ, אך לא בהקשר של העימות הבטחוני של ישראל.

איום על חופש הביטוי

לאחרונה, בהקשר של העימותים הפוליטיים הפנימיים בתוך המדינה, נראה שיש לגורמים מסויימים ענין לדכא את חופש הביטוי של מתנגדים. לצורך זה מובאות לכנסת הצעות חוק כמו חוק ההסתה, המהווה הצעה להעניש מי שהצהיר בדרך כלשהי על מה שיש בו אפשרות שיגרום למעשה פשע. הצעה כזו גוררת, מדרך הטבע, התנגדות עזה.

הכנסת אישרה בקריאה ראשונה את "חוק ההסתה"

יובל יועז 21.6.06 מדווח:

"מליאת הכנסת אישרה אתמול בקריאה ראשונה את "חוק ההסתה", המגדיל את יכולתה של הפרקליטות להגיש כתבי אישום בעבירות של הסתה לאלימות. ההצעה ...מבטלת את הצורך במבחן הסתברותי שיוכיח שיש "אפשרות ממשית" שהקריאה לאלימות תגרום לאלימות בפועל. בעד ההצעה הצביעו שבעה ח"כים ושניים התנגדו.

זמן קצר לאחר מכן הופיעה ברשת החפשית ההתייחסות הבאה לנושא:

"לשכת עורכי הדין החליטה להתנגד להצעה לתיקון "חוק ההסתה". ע"פ החלטת הממשלה יתוקן חוק ההסתה באופן שתהיה זו עבירה לומר דבר שיש "אפשרות סבירה" שיגרום למעשה אלימות, ועבירה זו נושאת עימה עונש של 5 שנות מאסר."


"עד לפני 4 שנים נקבע הרף המשפטי לעבירה זו כ "סכנה קרובה וודאית". לפני 4 שנים תוקן החוק ל "אפשרות ממשית", לאחר שהכנסת לא קיבלה את הצעת שר המשפטים דאז מאיר שטרית, שבקש לתקן את החוק ל "אפשרות סבירה".


"עכשיו חוזרת הממשלה ומבקשת את התיקון לחוק, כאשר מתקבל הרושם שהתיקון מיועד לצמצם את השיח הציבורי לקראת "ההתכנסות" המתוכננת."


"הועד המרכזי של הלשכה החליט פה אחד להתנגד לשינוי המוצע, וברוב גדול קרא לכנסת להחזיר את הגלגל אחורנית ולקבוע שתהא זו עבירה רק אם יאמרו דברים שיש עמם "סכנה קרובה וודאית למעשה אלימות"

מעצר בשל עקרון

בימים שבהם נכתב מאמר זה סיימו שלוש קטנות שנעצרו בידי משטרת ישראל בחברון לבלות שלושה שבועות של מעצר, בלא פתרון נראה לעין לבעייתן. הפרשה תוארה בתקשורת כך:

ביום ג' י"ז סיוון (13/6) נעצרה א., קטינה בת 15, בשכונת אברהם אבינו בחברון. א. מסרבת לשתף פעולה עם בתי המשפט. היא מצהירה שבתי המשפט במדינת ישראל אינם גורם ניטראלי... בתי המשפט לדעתה הם צד בויכוח ולא בצד שלה.

א. הודיעה לשופט, שהיא אינה מכירה בסמכותו לדון אותה...

כיוון ש-א. לא עשתה דבר בעל אופי פלילי הורה השופט וינוגרד לשחררה, אך הוסיף בדרך שיגרה, שהשחרור יהיה רק לאחר חתימה ערבות צד ג'. א. הודיע שהיא מסרבת לחתום על ערבות ומסרבת שמישהו מטעמה יחתום על ערבות. "לא עשיתי דבר ואין שום סיבה שאחתום על ערבות ובכך אכיר כאילו מרצוני, במערכת שנלחמת בי ובדעות שאני מייצגת". הדבר הובא לידיעת השופט והוא החליט להשאירה במעצר. כך בילתה א. שבוע במעצר כאשר אין נגדה כתב אישום וכל עילת המעצר היא חוסר הכרה במערכת המשפט.

שבוע ויום לאחר מעצרה של א. קובעת השופטת שלו-גרטל ש"אין ראיה ישירה לפיה המשיבה השליכה אבנים או התפרעה בדרך כלשהיא". מוסיפה השופטת בהחלטתה "עילת המעצר מבוססת על העובדה שהמשיבה (א.) אינה מכירה בסמכותו של בית המשפט לשפוט אותה ומסרבת שתחתמנה ערבויות כלשהן".

בית המשפט כמחנך?

כשנכתבים דברים אלה, מבלות שלוש קטינות מחברון שלושה שבועות במעצר בכלא נווה תרצה. בית המשפט משתמש באי ההכרה של הנערות במערכת המשפט הישראלי כעילה להמשך מעצרן, וזה, כשלעצמו, כולל הרעה בתנאים השגרתיים של מעצר כזה, כולל הכבדת תנאים לגבי ביקורי משפחות בכלא, העברת חפצים שלהן נזקקות הנערות ועוד.

למעשה מתנהל בין הנערות למערכת המשפט הישראלית עימות שמשמעו נסיון לשבור את רוחן של הנערות ולשנות את מה שהן מחזיקות בו כאידיאולוגיה. זה המקום לציין כי במקום לשחרר את הנערות – שלפי הביורוקרטיה המשפטית אינן אשמות עד כדי הצדקת מעצר – עד שיוחלט מה לעשות בענינן, נוקטת המערכת המשפטית הישראלית בדרך הפוכה; עד שיוחלט מה לעשות בענינן, הן עצורות.

זוהי דוגמה לבחירה שבה נוקטת המערכת המשפטית במצב סבוך; במקרה זה קטין נושא על בשרו את מחירה, ויש המתנגדים למה שנראה להם כסוג לא חיובי של "חינוך" הציבור.

לפי הנאמר לעיל, השורה התחתונה של עולם החוק והמשפט הישראלי אומרת, למעשה, שאין היום בעולם זה הגדרה מחייבת ראשונית המצהירה על בעל הסמכות הראשונית לקבוע חוקים בישראל או על קנה המידה המחייב קביעה כזו.

השלכות אי השויון

מכל הנתונים נראה כי אין במדינת ישראל מדיניות ברורה לקביעת נהלים חוקיים וכי קיים מחד אי שויון גדול בין ההתייחסות החוק הקיים למגזרים שונים – ומאידך שאיפה לתבוע התייחסות שויונית מצד החוק לכלל המגזרים. אך המציאות שבה נתונה מדינת ישראל איננה כזו שבה ניתן למסד התייחסות אחידה מבחינה חוקית לאזרחים מקומיים ולאויבים מחוץ – ומאידך יש הבדלים גדולים בין ההתייחסות המשפטית-חוקית של מערכת החוק לאזרחים שונים שעברו על החוק.

בעולם שבו נאבקים על סמכויות החקיקה והשיפוט זה מול זה בית הנבחרים, בית המשפט, ארגונים משפטיים וארגונים העוסקים בזכויות אדם, יש צורך בהגדרה אחידה של סמכות חוקית מרכזית, שמתחתיה ייקבעו כל הסמכויות האחרות, כל אחת עם חוקים הנוגעים לתחום העיסוק שלה: אזרחי מול בטחוני וכיו"ב.

יתכן והצעד הראשון שצריך להיעשות, בהקשר זה, כדי להבהיר מה מטרתו של כל חוק במכלול החוקי של התחום, הוא הסכמה כללית על ניסוח מסמך עקרוני שיגדיר את מטרותיה של המדינה. במדינות אחרות קוראים לכך חוקה.

נתונים נוספים