התקפה לא מוצדקת
- פרטים
- עידכון אחרון ב-ראשון, 28 אוקטובר 2012 10:37
- כניסות: 757
התקפה לא מוצדקת
אחד מהתופעות האופייניות לאידיאולוגיה של מחנה השמאל הישראלי, הוא התקפתו החמורה את כל מי שמנסה לחשוב על דרך טיפול באוכלוסיה ערבית, כדי למנוע את סכנתה הברורה כמשתפת פעולה עם עויבי הציבור היהודי בישראל.
בהתקפה זו יש משום התעלמות גמורה מצעדים שבהם נקטו ממשלות השומרות על זכויות האדם, כמו זו של ארה"ב; בימי מלחה"ע השניה, כשהיה חשש כי בין אזרחי ארה"ב יוצאי יפן יהיו משתפי פעולה עם המעצמה היפנית, העבירה ממשלת ארה"ב ציבורים שלמים של אזרחים ממוצא יפני – אלפים ועשרות אלפים, נשים, גברים וטף - למחנות ריכוז עד יעבור זעם. סבל רב נגרם לאוכלוסיה זו, אך המוסריים שבתוכה ידעו שאם עליהם להאשים מישהו במצבם – עליהם להאשים את היפנים שפתחו במלחמה.
בסכסוך שבו מעורבת היום ישראל, גם אם טועה השלטון בשיקול הדעת שלו וגם אם החלטות רבות שלו נעשות בצורה שאיננה מושלמת, הגורמת סבל לאוכלוסיות מסוימות, ישראל היא הצד המוסרי, המגן על זכויות האדם של אזרחיו תוך שהוא מממש את זכות היסוד של ההגנה העצמית שלהם – ולכן, על כל האשמה מוסרית לגבי סבל להיות מופנית כלפי הצד הלא מוסרי האמיתי, זה שפתח במלחמה ומנהל אותה כנגדנו מזה מאה שנה – הערבים.
לעתים קרובות מואשמים כוחות הבטחון של ישראל בכך שהם מפעילים "ענישה קולקטיבית" נגד האוייב וגורמים בכך לפגיעה ב"חפים מפשע". יש בטענה זו משום עיוורון לגבי עובדת היות המצב כזה של מלחמה לחיים ולמוות. בהקשר זה, מי שמאשים את המנסה להגביל את הערבים בישראל כדי למנוע פגיעה ביהודים על רקע של גישה הנוקטת, לכאורה, בענישה קולקטיבית, טועה; הוא אינו מבין שיש מצבי מציאות שתובעים פעולה בהקשר קולקטיבי, אשר איננה קולקטיביסטית. דומה הדבר למדיניות שבה נוקט חייל בשדה הקרב, כאשר הוא יורה בחייל הלבוש במדי האוייב, מבלי שהוא יכול להרשות לעצמו לבדוק אם "באמת" מדובר באוייב. לפיכך לא ניתן להאשים אדם כזה, כפי שעושה השמאל, בפגיעה בזכויות האדם.
למעשה, מחנה השמאל מדגים בהאשמה כזו רמת פעולה שטחית ביותר. רמה זו הולמת את כלל מדיניותו כלפי מדיניות ההגנה העצמית של המחנה הלא-שמאלני.
במצב שבו על כף המאזניים מוטלים מחד חייהם של אזרחים ומאידך אי נוחיות והגבלה של אזרחים אחרים, לא רק שמקובל על אזרח מוסרי, כי מבחינה אנושית ומוסרית כי יש להסכין עם אי הנוחיות – אלא שגם ברור שלא מוסרי, במצב כזה, להעדיף את סיכונם של החפים מפשע על אי הנוחיות או, אפילו, הסבל, שייגרמו לאזרחי הצד האוייב.
מי שמאשים בפגיעה ובסבל שנגרמים לו כתוצאה מפעולות מניעה של רצח את פעולות המתגוננים, אינו מפנה אצבע מאשימה כלשהי כלפי התוקפים או משתפי הפעולה שלהם, וגם מעז לקרוא לצעדי מניעה אלה "ענישה", חושף – אם לא אי מוסריות חמורה ביותר - לפחות את בורותו לגבי ההבדל שבין מניעה לענישה.