התנגשות קונספטואלית
- פרטים
- עידכון אחרון ב-ראשון, 28 אוקטובר 2012 10:37
- כניסות: 912
התנגשות קונספטואלית
שתי תפיסות קונספטואליות שונות מתנגשות היום בעולם המערבי לגבי זכויות האדם: הגישה האירופאית והגישה האמריקנית. בזמן שהראשונה קרובה לתפיסה הסוציאליסטית ורואה את זכויות האדם כזכויות שיש לספקן על ידי סיפוק צרכי האדם בכל תחום יסודי שבו הוא נזקק להם, כמו רפואה, חינוך ומזון – הגישה האמריקנית (המופיעה במגילת העצמאות האמריקאית) מבוססת על הגנה על האדם מפני פגיעה בזכויותיו ואיננה מטילה חובה נוספת כלשהי על המדינה.
על גישה זו מבוססת כל הפוליטיקה האמריקנית, שאיננה רואה עצמה כמחוייבת לספק את צרכי העולם הרעב – מה ששונה לחלוטין בתפיסת רוב העולם המערבי. עולם זה, שבחלקו הגדול כפוף לקונספציה נוצרית ביסודה, רואה את עצמו כמחוייב לרווחתו של העולם השלישי באותה מידה שבה בעל ההון בסוציאליזם מחוייב לרווחתו של הפרולטריון העמל עבורו. גישת זכויות זו, שמקורה בבית הסוציאליזם, מקובלת גם על האו"ם, הפועל למענה.
לפיכך, במקום לתפוש את ארה"ב כמדינה ששמה לה למטרה להגן על תפישת הזכויות שלה, מנהל האו"ם מזה זמן ארוך נגדה מאבק מורכב שמטרתו המעשית השלטת הקונספציה האירופאית של זכויות האדם בעולם. ברוח מלחמתו זו מוצגת (בצורה לא מפורשת) ארה"ב כמדינה שאיננה דואגת לזכויותיהם של "החלשים", שהתפישה האירופאית של זכויות האדם מתיימרת לספק להם את צרכיהם, על אף שמעייניה נתונים להגנה על פגיעה בזכויות על פי תפישתה.
לעתים, עשוי העימות הבין-תפישתי להיראות רק כענין מילולי-טכני. דבר זה בא לידי ביטוי בכתבה הבאה:
האו"מ החליט: תוקם מועצה לזכויות אדם
איתן עמית, ניו יורק, "ידיעות אחרונות" 16.3.06 מוסר כי:
"ברוב עצום של 170 מדינות הצביעה אתמול העצרת הכללית של האו"ם בעד הקמת "מועצה לזכויות אדם" שתמנה 47 חברות ותחליף את "הוועדה לזכויות אדם".
הקמתה של "המועצה" במקום "הועדה" באה לפתור בעיה אשר ארה"ב היא שהצביעה על קיומה, כפי שניתן ללמוד מהמשך הכתבה:
"בעבר נמתחה ביקורת רבה על ה"וועדה לזכויות אדם" שבה כיכבו לעתים מדינות בעלות רקורד עשיר של הפרת זכויות – כמו לוב או קובה. ...ארה"ב דרשה תקנות נוקשות יותר, שיבטיחו שמדינות המפרות זכויות אדם לא יתקבלו כחברות..."
על אף הקפדה זו מצד ארה"ב, ספק הדבר אם בחוגים המתנגדים עקרונית לארה"ב, בראותם בה ביטוי של אי איכפתיות לגבי זכויות האדם, ישתכנעו כי התקנות האמריקאיות טובות יותר מאלה שקדמו להן. מכיוון שרוב בני האדם מבינים את תפישת זכויות האדם על פי ההגדרה האירופאיות, נתפשת ארה"ב כמי שאינו דואג להן, ואין זה משנה עד כמה היא תפעל למענן במסגרת הפוליטיקה המעשית שלה.
בהקשר זה מעניין לציין גם כי על אף העובדה כי ארה"ב העניקה מקום, משאבים וחסינות לאו"ם על אדמתה, לא הביא הדבר לכך שמדינות רבות החברות באו"ם ישמרו לה בשל כך מידה רבה של הכרת תודה. יתרה מזו, האו"ם הולך והופך למבצר הקונספציה האירופאית בתחום זכויות האדם – ולמעשה הוא מסייע תדיר בכרסום התפישה האמריקאית בנושא.
היחלשות המלחמה בטרור
התוצאה הישירה לכך היא היחלשות העמדה האמריקאית במלחמה נגד הטירור בשנים האחרונות. ארה"ב, שרק לפני שנים מעטות הצליחה לגייס לטובת עמדתה רבות מהמדינות בעולם החפשי, נהנית פחות ופחות מהתמיכה הפוליטית שלה זכתה בנקודת הפתיחה במלחמה. כתוצאה מפעילות גורמים רעיוניים המתנגדים לעמדותיה הולכים צעדיה ומוצרים מבחינת חופש הפעולה שלה במלחמתה נגד הטרור.
אין זה מקרי שיש דמיון בין החופש היחסי שממנו נהנה צה"ל במאבקיו נגד הפלשתינים לבין הכרסום האידאולוגי והפסיכולוגי שחל בגישתו, כפי שהדבר בא לידי ביטוי בדרך ניהול המלחמה שלו. צה"ל הופך לאט לאט פחות "אמריקאי", כלומר: דואג יותר לרווחתו של האזרח החף מפשע של האוייב מאשר לרווחת אזרחי המדינה שעליהם הוא שומר.
למותר לציין כי אם הדאגה לאזרחי האוייב, כפי שהיא נהוגה היום בקוספציה המשתלטת על צה"ל ובארה"ב, היתה שולטת גם בכוחות בנות הברית אשר יצאו להגן על העולם החפשי מפני הנאציזם, היה העולם נכשל במשימתו. אף כי קשה לקרוא לשימוש בפצצת האטום נגד יפן "כירורגי" אין ספק לגבי צדקתו – ויעילותו המעשית. אם ארה"ב היתה נכשלת במלחמתה, ברור שכשלון כזה לא היה מקדם את זכויות האדם של אזרחי העולם.