אתיקה, אובייקטיביות וזכויות

• | הדפסה |

פרטים

עידכון אחרון ב-ראשון, 28 אוקטובר 2012 10:37

כניסות: 909

 

אתיקה, אובייקטיבית וזכויות

לצורך זה נדרשת אתיקה אובייקטיבית, שיטת מוסר אשר מתייחסת למוסר ולפוליטיקה אובייקטיביים. בעימות מלחמתי, אין אתיקה אובייקטיבית מתחשבת בעוצמה או בחולשה של הצדדים אלא בשאלה "מיהו זה שפתח באלימות?" וקובע, על פי התשובה לשאלה זו, את הצד הלא-מוסרי. הצד הלא-מוסרי, לפי האתיקה האובייקטיבית, הוא זה שפתח במעשה האלימות. באופן מסויים יותר, הלא-מוסרי הוא הצד שפתח בפגיעה בזכויותיו של הצד האחר, שהוא הצד הצודק בסכסוך. לפי האתיקה האובייקטיבית, אין החולשה נוגעת לענין. בהסטוריה תקף פעמים רבות עם חלש עם חזק ממנו – והצדק היה עם המותקף על אף שהיה חזק יותר.

המדד לפגיעה הוא היזמה לפגיעה בזכויות. זכויות הן קודם כל זכויות היחיד, שהם זכויות האדם שלו.

זהו, על כן, הנושא שתופס לאחרונה מעמד מכובד בזירה של המלחמה הרעיונית לגבי מוסריות המלחמה: זכויות האדם.

זכויות האדם

זכויות האדם הוא מושג פוליטי אשר עוצב במקורו במערב מתוך עליית המודעות לחשיבות קיומו של היחיד האנושי בעולם כמהות בעלת קיום עצמאי בלתי ניתן לביטול. באופן טבעי והגיוני, צמח מושג זה בחברות שבהן קיבל האדם היחיד מעמד של ערך שאין גבוה ממנו, ערך שבחברות פרימיטיביות, שבהן שלטו דתות אליליות, היה שמור פעם לאלילים. בימינו בוצר ערך זה ברוב חוקותיהן של מדינות העולם החפשי, אשר שותפות עד היום להשקפה שהמדינה היא אמצעי אנושי שנועד לשמור על זכויותיו של היחיד האנושי.

זכויות אלה הוגדרו כזכויות האדם בתעודות חוקתיות שונות, שאחת הנודעות שבהן היא מגילת הזכויות האמריקאית, אחד ממסמכי היסוד של העולם המערבי. מאוחר יותר הוגדרו זכויות האדם בצורה שונה במגילת הזכויות שנוצרה במהפכה הצרפתית – ומגילה ידועה אחרת, המצהירה על שורה של זכויות אדם היא מגילת הזכויות של האו"ם. מבחינת ההסטוריה האנושית, מגילת זכויות האדם היסודית נמצאת למעשה בתנ"ך. חוקת העם היהודי – תורת ישראל – מכילה בתוכה, למעשה, את היסודות לזכויות האדם, בכך שהיא מגינה, בהקשר היהודי, על הזכויות שהפילוסופים במערב ראו כזכויות האדם.

בימינו נשמרות זכויות האדם במידות שונות על ידי מדינות וארגונים השונים אלה מאלה – ועם גדילת התהליך שבו יש לזכויות האדם יותר ויותר מקום במדיניות המודרנית, נראית לעתים קרובות התופעה שבה ארגונים ומדינות הפוגעים בזכויות האדם מוצאים לנכון להצהיר על דאגה לקיום זכויות אלה מסיבה של נוחיות פוליטית.

אתיקה אובייקטיבית וזכויות

לצורך זה נדרשת אתיקה אובייקטיבית, שיטת מוסר אשר מתייחסת למוסר ולפוליטיקה אובייקטיביים. בעימות מלחמתי, אין אתיקה אובייקטיבית מתחשבת בעוצמה או בחולשה של הצדדים אלא בשאלה "מיהו זה שפתח באלימות?" וקובע, על פי התשובה לשאלה זו, את הצד הלא-מוסרי. הצד הלא-מוסרי, לפי האתיקה האובייקטיבית, הוא זה שפתח במעשה האלימות. באופן מסויים יותר, הלא-מוסרי הוא הצד שפתח בפגיעה בזכויותיו של הצד האחר, שהוא הצד הצודק בסכסוך. לפי האתיקה האובייקטיבית, אין החולשה נוגעת לענין. בהסטוריה תקף פעמים רבות עם חלש עם חזק ממנו – והצדק היה עם המותקף על אף שהיה חזק יותר.

המדד לפגיעה הוא היזמה לפגיעה בזכויות. זכויות הן קודם כל זכויות היחיד, שהם זכויות האדם שלו.

זהו, על כן, הנושא שתופס לאחרונה מעמד מכובד בזירה של המלחמה הרעיונית לגבי מוסריות המלחמה: זכויות האדם.

זכויות האדם

זכויות האדם הוא מושג פוליטי אשר עוצב במקורו במערב מתוך עליית המודעות לחשיבות קיומו של היחיד האנושי בעולם כמהות בעלת קיום עצמאי בלתי ניתן לביטול. באופן טבעי והגיוני, צמח מושג זה בחברות שבהן קיבל האדם היחיד מעמד של ערך שאין גבוה ממנו, ערך שבחברות פרימיטיביות, שבהן שלטו דתות אליליות, היה שמור פעם לאלילים. בימינו בוצר ערך זה ברוב חוקותיהן של מדינות העולם החפשי, אשר שותפות עד היום להשקפה שהמדינה היא אמצעי אנושי שנועד לשמור על זכויותיו של היחיד האנושי.

זכויות אלה הוגדרו כזכויות האדם בתעודות חוקתיות שונות, שאחת הנודעות שבהן היא מגילת הזכויות האמריקאית, אחד ממסמכי היסוד של העולם המערבי. מאוחר יותר הוגדרו זכויות האדם בצורה שונה במגילת הזכויות שנוצרה במהפכה הצרפתית – ומגילה ידועה אחרת, המצהירה על שורה של זכויות אדם היא מגילת הזכויות של האו"ם. מבחינת ההסטוריה האנושית, מגילת זכויות האדם היסודית נמצאת למעשה בתנ"ך. חוקת העם היהודי – תורת ישראל – מכילה בתוכה, למעשה, את היסודות לזכויות האדם, בכך שהיא מגינה, בהקשר היהודי, על הזכויות שהפילוסופים במערב ראו כזכויות האדם.

בימינו נשמרות זכויות האדם במידות שונות על ידי מדינות וארגונים השונים אלה מאלה – ועם גדילת התהליך שבו יש לזכויות האדם יותר ויותר מקום במדיניות המודרנית, נראית לעתים קרובות התופעה שבה ארגונים ומדינות הפוגעים בזכויות האדם מוצאים לנכון להצהיר על דאגה לקיום זכויות אלה מסיבה של נוחיות פוליטית.