אינפלציה של זכויות
- פרטים
- עידכון אחרון ב-ראשון, 28 אוקטובר 2012 10:37
- כניסות: 879
אינפלציה של זכויות
או: מהן זכויות חוקתיות לגיטימיות?
האגודה לזכויות האזרח בישראל פרסמה היום (12.12.05) את דו"ח השנתי שלה על מצב זכויות האדם בישראל, לרגל שבוע זכויות האזרח.
בדו"ח היא מתריעה על מה שהיא מגדירה "שחיקה בזכות לקיום אנושי בכבוד בישראל".
היא מפרטת: בישראל מתקיימת "הפרטה מואצת" של שירותים חברתיים חיוניים, שבשילוב חקיקה פוגענית מביאה להתגברות הפגיעה בזכויות האדם. בהמשך הדו"ח היא מבקרת את מה שהיא רואה כהפרה של זכויות האדם בשטחי הגדה, את ההחמרה של האפליה הננקטת כלפי ערביי ישראל ואת התופעות של ניצול עובדים זרים.
כפי שניתן להבין, האגודה לזכויות האזרח כורכת במושג "זכויות האדם" כל סוג של פגיעה (בעיניה) באזרחים, ואין היא בוררת בין מקורות הפגיעה – אלה יכולים, לפי תפישתה המוצגת בדו"ח שלה, להיות ציבוריים, ממשלתיים או פרטיים. בכך מוצא, למעשה, העוקץ מכל מאבק לגיטימי על זכויות האדם, הנבדלות מזכויות האזרח, שלא לדבר על זכויות-לכאורה כ"זכויות העובד", שמעמדן החברתי והלגיטימי עדיין שנוי במחלוקת.
האגודה לזכויות האזרח איננה עורכת הבחנה בין זכויות האזרח לזכויות האדם, וגם איננה טורחת לבסס את הטיעונים היסודיים התומכים במה שהיא רואה כזכויות היסוד של האדם / האזרח בישראל. מחמת מחסורם של טיעונים כאלה במדינת ישראל בצורה חוקתית, הם מחוייבי המציאות, כשמדובר בעתירה לבג"צ, שבה מעורבת האגודה. ה"פתרון" לבעייה הוא הסתמכות על חוק "כבוד האדם" בצורה שמבססת את עצם קיומו של כבוד זה על אספקת צרכים מסויימים לאזרח, כפי שנראה הדבר בעתירה שהוגשה לבית המשפט העליון, ואשר תוצאותיה תפשו מקום בכותרות היום:
היום נמסר (הארץ) כי שישה משבעת שופטי ההרכב, בראשות הנשיא ברק, דחו עתירות שהוגשו נגד התיקון לחוק הבטחת הכנסה מ-2003 בטענה שהוא פוגע בכבוד האדם, בנימוק ש"לא שוכנעו"; אולם, השופטים הוסיפו כי קיום בכבוד הוא זכות חוקתית, שבתיהמ"ש מוסמכים לאכוף בעתיד, והוסיפו שעל המדינה חלה חובה לפעול למיגור העוני.
כפי שצויין, הצהירו שופטי בג"צ כי "קיום בכבוד הוא זכות חוקתית" ועל נקודה זו ביססו העותרים את עתירתם. בימים אלה מתגבר הדיון הציבורי בזכויות יסוד, אלא שבהוייה הישראלית קיימת אי הבנה כה עמוקה בנושא זכויות אלה, שאין הציבור מבחין בהבדל בין התביעות והטענות למען זכויות אזרח, אדם וזכויות אחרות – ולפיכך גם אינו מכיר את ביסוסן במציאות.
התוצאה הישירה של מצב לא ברור זה הוא אינפלציה של זכויות: בית המשפט מוצא את עצמו ניצב לפני פרץ של הגדרות לא ברורות, לא מובנות ולא מוסכמות לגבי מה שמוגדר כזכויות בצורה חוץ-הגיונית, שאיננה מובנת, ידועה או מקובלת (אלא אם כן מדובר בממציא הזכות הנדונה), אשר גורמים פוליטיים שונים ממציאים כדי לבצר את שאיפותיהם, במקום שיתייחסו להגדרה ידועה וברורה של מהות זכויות האדם – וכתוצאה מכך למעמד חוקתי ברור וליכולת להסתמכות משפטית עליו בתביעות מסויימות.
מצב זה נובע מכך שזכויות האדם אינן מעוגנות בישראל בחוקה ולכן גם אינן נהנות ממעמד חוקתי במסגרת החוק הקיים. בחוקי היסוד של ישראל קיים היום חוק "כבוד האדם וחירותו", אשר עוצב כדי לפתור בעיות מסוג זה, אך הגדרת הזכויות בו איננה תואמת את הגדרת זכויות האדם בצורה שתמנע את האינפלציה הנ"ל. הדבר מייצר פעילות עתירתית שופעת ומגוונת מצד קבוצות רבות, המעוניינות להגן על מה שלפי תפישתן מהווה זכות, מה שגורם למערכת השופטת "להמציא את הגלגל מחדש" בכל פעם שיש צורך להתייחס להפרות לכאורה של זכויות כאלה, כשהן אינן מקובלות עדיין על הציבור, החברה והמערכת המשפטית הממוסדת בישראל.
(במאמר מוסגר נציין כי יש למושג "זכויות האדם" יותר מפרשנות אחת: השתיים הידועות ביותר הן הזכויות המצויינות במגילת הזכויות האמריקנית, ומגילת הזכויות שנוסחה על ידי מוסד האו"ם ומוכרת על ידי מוסדותיו. ההבדל ביניהן הוא באופיין המטפיסי של זכויות האדם של אמריקה, הקובע את הזכויות בצורה המתחייבת מן הטבע ובאופיין הפוליטי של הזכויות המקובלות על ידי חברות האו"ם, אשר קיומן מחייב חברתית חלק מבני האדם בחברה נתונה לספק את צרכי היסוד של האחרים. למותר לציין כי ההשקפה הרווחת בארגון הישראלי של זכויות האזרח מחזיקה בסוג השני.)
אחד מן הגופים שעתרו לבג"צ בנוגע לקיצוץ הקצבאות היא האגודה לזכויות האזרח.
ה"אני מאמין" של האגודה לזכויות האזרח לגבי זכויות האזרח בא לידי ביטוי בדו"ח בקטע הבא, המצהיר כי לדעת האגודה, מגמת ההפרטה ההולכת ומתרחבת משקפת שינוי מהותי בתפישת חובותיה של המדינה כלפי אזרחיה:
"זכויות האזרח מקומן במישור שבין האזרח למדינה. הפרטה פירושה העדפת ערכים של ייעול כלכלי על פני זכויות האזרח והעברת תפקידים שהם באחריותה המובהקת של הרשות המבצעת לידי חברות פרטיות - חלקן חברות זרות. הכנסת עקרונות הכלכלה החופשית למישור שבין המדינה לאזרח היא למעשה הפקעה של זכויות האזרח והפיכת כל אחד מאיתנו מבעל זכויות - לצרכן".
עוד בדו"ח האגודה:
"המדיניות הכלכלית של הממשלה", נכתב עוד בדו"ח האגודה, "הכוללת קיצוץ קצבאות, צמצום הסיוע בדיור, השתתפות הולכת ופוחתת של המדינה בעלויות הבריאות והחינוך, גורמת ליותר קשישים, ילדים ומשפחות שלמות לשקוע בעוני ובייאוש. הולכת וגוברת הפגיעה בזכותם הבסיסית של אזרחי ישראל להתקיים בכבוד, ובולטת במיוחד הפגיעה הגוברת בזכותם של אנשים עובדים להתפרנס בכבוד, הן בשל השכר הנמוך והן בשל אי-אכיפת חוקי העבודה".
דוגמה למגמת ההפרטה הפוגעת בזכויות אדם מוצאת האגודה בתחום האשפוז הפסיכיאטרי, שהופרט באופן חלקי. לצד בתי החולים הממשלתיים פועלים גם בתי חולים פרטיים. "השנה נודע כי זה יותר משנתיים ידוע למשרד הבריאות כי בבתי החולים הפסיכיאטריים הפרטיים שוהים 70 בני אדם שאין צורך קליני להשאירם באשפוז, והם מוחזקים רק מתוך אינטרסים כלכליים של בתי החולים". משרד הבריאות, טוענת האגודה, "אמור לפקח על הנעשה בבתי חולים אלה, אך הוא הוכיח אוזלת יד ולא הצליח להעביר אנשים אלה למסגרות מתאימות בקהילה".
האגודה גם מבקרת בחריפות את "תוכנית ויסקונסין" שהמדינה יזמה, והמופעלת באמצעות חברות פרטיות. "תוכנית ויסקונסין אינה יוצרת מקורות תעסוקה חדשים", נכתב בדו"ח, "היא דוחקת אנשים אל אותו שוק עבודה רווי כשלב הבעיה הוא היעדר מקומות עבודה בעיקר לעובדים ברובד הנמוך של שוק העבודה, שאליו משתייכים רוב מקבלי הבטחת ההכנסה. במקרה הטוב יידחקו המשתתפים לעבודות לא יציבות, בשכר נמוך, ויצטרפו לשכבה גדלה והולכת של 'עובדים עניים'; במקרה הרע, יישלל מהם כליל סיוע המדינה".
בשולי הדו"ח מותחת האגודה ביקורת גם על הפרת זכויות אדם של המתנחלים שפונו במסגרת תוכנית ההתנתקות. "ההתנתקות מרצועת עזה העמידה השנה במבחן את רשויות החוק ואת הציבור כולו", נמסר מהאגודה לזכויות האזרח עם פרסום הדו"ח, "הדיון בציבור המחיש את הקושי לשרטט את הגבול בין מחאה לגיטימית לבין המרדה, הסתה לאלימות והפרת חוק". בחלק מהמקרים, קובעת האגודה, "נקטו הרשויות צעדים חסרי פרופורציה תוך פגיעה בלתי מוצדקת בזכות לביטוי פוליטי ולמחאה".
סיכום:
מדו"ח האגודה לזכויות האזרח עולה כי תפישת הזכויות שלה כפוף למה שנקרא במציאות הפוליטית של היום "זכויות חברתיות", כלומר מה שלפי תפישה זו (שהיא סוציאליסטית ביסודה) האזרח זכאי לקבל מן הממשל.
אף כי האגודה מתייחסת גם לפגיעה בזכויות האדם כמו החופש לביטוי פוליטי או חופש המחאה, אין היא מתייחסת כלל לשאלה עקרונית כמו הזכות לרכוש, שהיא אחת מזכויות האדם היסודיות, אשר הפרתה באה לידי ביטוי בתכנית ההתנתקות שביצע השנה הממשל הישראלי.
בנוסף, כאמור לעיל, אין הדו"ח מבחין בין זכויות אדם, שהן פרי זיהוי במציאות לבין זכויות אזרח, שיכולות להיות כמעט כל מה שמוסכם על ידי אזרחים במדינה נתונה. דו"ח האגודה גם משווה באופן לא צודק הפרה של זכויות אדם על ידי החוק הממשלתי לבין פגיעה פרטית בזכויות על ידי גורמים פרטיים. בזמן שהענין האחרון הוא נושא לטיפול ממשלתי משטרתי-משפטי, רק הנושא הראשון עומד לטיפול בהקשר של דו"ח מצב זכויות כמו זה שפירסמה האגודה.
ולציבור המבולבל יש להזכיר תדיר כי "זכויות חברתיות" אינן מושג חוקתי הקיים בספר החוקים של מדינת ישראל. לכן, אין המושג מקובל (בינתיים) על ידי מערכת המשפט בישראל אלא רק על ידי הגורמים הפוליטיים השמאלניים, המנסים לקדם אותו בפוליטיקה.