הפרטת הסכסוך
- פרטים
- עידכון אחרון ב-ראשון, 28 אוקטובר 2012 10:37
- כניסות: 801
הפרטת הסכסוך
הפרטה היא דרך להביא מערכת כלשהי לטיפול בידי אנשים "פרטיים", כלומר אנשים בשר-ודם, שבידם זכויות רכוש (ופעולה) המאפשרות את היעילות והצדק המירביים בטיפול כזה.
כל סכסוך – ולא משנה כמה בני אדם מעורבים בו - יש להביא לידי טיפול ברמת הפרט. מימד הפרט הוא המימד הסופי שבו מושגים פתרונות מעשיים לבעיות. המוסד לטיפול כזה הוא בית משפט אובייקטיבי נטול פניות.
רק באמצעות הפרטה מסוג זה ניתן להשיג תוצאות צודקות בסכסוכים מורכבים ועתיקים כמו הסכסוך המזרח-תיכוני, המהווה, למעשה, ויכוח בשאלת הבעלות על חלקי ארץ ישראל. ויכוח כזה יכול להיפתר סופית אך ורק אחרי בירור פרטני של זכויות הבעלות על הקרקע המעורבות בו.
כך הוא גם עם ההסכמים הנערכים עם האוייב. מדובר בבעיה שתיפתר אך ורק על יסוד זכויות האדם של היחידים המעורבים. העברת קרקעות, למשל, צריכה להיעשות על יסוד זכויות רכוש בין אנשים שהם בעלי זכויות ובשום פנים ואופן לא למי שאין לו זכויות.
גם בעיות כמו אלה של הפליטים תיפתר רק באמצעות תביעות אישיות להחזרת רכוש פרטי, ועל אלה יהיה להתבסס על זכויות. על בירורים הנוגעים לבעיית הפליטים להיעשות לפני בתי דין הפתוחים לעסוק בכל תביעה שבה טוען אדם יחיד לבעלות על נכס, כפי שהדבר נעשה בין מדינות בעולם, בלי קשר לאזרחותו של הטוען.
כל בעיות הצדק שכרוכות במצב הפוליטי יכולות להיפתר אך ורק באופן פרטני ועל יסוד של בירור מסויים בבתי משפט אובייקטיביים שישפטו כל מקרה לגופו – וזאת גם לגבי נושאים כמו בעיות נזיקין, פיצויים וכיו"ב. פתרון אחר לא יהיה צודק - ופתרון לא צודק לא יוכל להחזיק מעמד בחילופי העתים.
פתרונות אלה יוכלו להתחיל לצאת לפועל רק כאשר יובן בציבור כי שום פתרון שאינו מבוסס על זכויות האדם לא יצלח. במקרה ה"טוב", פתרון קולקטיבי או קולקטיביסטי רק ידחה את הפתרון הסופי. במקרה הרע, הוא ייצר בעיות נוספות.
מעשית, משמעות הדבר היא לקחת את כל הדיונים הכוללניים המתבצעים ברמה של הצהרות על ה"שטחים" ו/או ה"משאבים" שנלקחו מ"עם אחד" על ידי "עם אחר" ו"השטחים שהיו שייכים לעם אחד וצריכים לשוב אליו בחזרה" ולהפריט אותם תרתי משמע, כלומר: לבדוק מיהם האנשים הפרטיים החיים העומדים מאחורי ההצהרות הללו, כיסוד הכרחי לפתרון אמיתי.
אל התהליך יש להתייחס כפי שמתייחסים לכל תהליך משפטי מסויים הנוגע לזכויות במערכת משפטית נאותה. ברוח זו, אם מגדירים מישהו, לצורך תביעת בעלות על טריטוריה, כנציגו של עם, יש לברר עובדתית עד כמה הגדרה זו מציאותית, כלומר עד כמה היא נסמכת על עובדות כמו הסכמת המיוצגים.
אם סובר מישהו ש"המתנחלים" גזלו את הקרקעות שעליהם הם יושבים מ"ערבים" יש לבדוק וללבן את הטענה ברמה פרטית – לבדוק מיהם בני האדם המסויימים המעורבים במצב: זה שממנו נלקח-כביכול השטח וזה שיושב-כביכול על קרקע שאיננה שלו – ולחקור את שניהם לגבי יסודות זכויותיהם על הקרקע.
נקודה חשובה שתעלה על ידי טיפול "מופרט" בסכסוכי אנוש היא הסרת ההצדקה הקולקטיביסטית (השבטית והגזענית) לשנאה וסוף לכך שאדם שאינו קשור לסכסוך יקבל לגיטימציה על התערבות לטובת צד זה או אחר שאינו מכיר אותו ויפגע ויקטול בבני אדם אחרים שגם הם אינם קשורים לענין.
בירור מסוג זה ישמיט את הקרקע מתחת לאידיאולוגיה הקולקטיביסטית של הרוצח השבטי, המקובלת היום על ידי בני אשם המעורבים בסכסוך; רצח של תינוקת יהודית בנתניה בשל היותם של יהודים אחרים מעורבים בגזילת קרקע בגליל לפני חמישים שנה לא יתקבל על ידי שום בית משפט כלגיטימי – ולמעשה, מבחינת הצדק, שום רצח לא יוכל לבוא במקומה של תביעה משפטית צודקת.
בדיקה מופרטת של יסודות התביעות תחשוף את מידת המעורבות של צדק בכל תהליך רכישת קרקעות בישראל, עוד הרבה לפני קום המדינה, על ידי גורמים פרטיים – ואת כל המקרים שבהם נפגעו זכויותיהם הלגיטימיות של בעלי רכוש. סוג זה של בירור יאפשר להשיב רכוש לבעליו האמיתיים, ולהניח תשתית של צדק לפתרון אמיתי של הסכסוך הכללי.
הפרטת הסכסוך
הפרטה היא דרך להביא מערכת כלשהי לטיפול בידי אנשים "פרטיים", כלומר אנשים בשר-ודם, שבידם זכויות רכוש (ופעולה) המאפשרות את היעילות והצדק המירביים בטיפול כזה.
כל סכסוך – ולא משנה כמה בני אדם מעורבים בו - יש להביא לידי טיפול ברמת הפרט. מימד הפרט הוא המימד הסופי שבו מושגים פתרונות מעשיים לבעיות. המוסד לטיפול כזה הוא בית משפט אובייקטיבי נטול פניות.
רק באמצעות הפרטה מסוג זה ניתן להשיג תוצאות צודקות בסכסוכים מורכבים ועתיקים כמו הסכסוך המזרח-תיכוני, המהווה, למעשה, ויכוח בשאלת הבעלות על חלקי ארץ ישראל. ויכוח כזה יכול להיפתר סופית אך ורק אחרי בירור פרטני של זכויות הבעלות על הקרקע המעורבות בו.
כך הוא גם עם ההסכמים הנערכים עם האוייב. מדובר בבעיה שתיפתר אך ורק על יסוד זכויות האדם של היחידים המעורבים. העברת קרקעות, למשל, צריכה להיעשות על יסוד זכויות רכוש בין אנשים שהם בעלי זכויות ובשום פנים ואופן לא למי שאין לו זכויות.
גם בעיות כמו אלה של הפליטים תיפתר רק באמצעות תביעות אישיות להחזרת רכוש פרטי, ועל אלה יהיה להתבסס על זכויות. על בירורים הנוגעים לבעיית הפליטים להיעשות לפני בתי דין הפתוחים לעסוק בכל תביעה שבה טוען אדם יחיד לבעלות על נכס, כפי שהדבר נעשה בין מדינות בעולם, בלי קשר לאזרחותו של הטוען.
כל בעיות הצדק שכרוכות במצב הפוליטי יכולות להיפתר אך ורק באופן פרטני ועל יסוד של בירור מסויים בבתי משפט אובייקטיביים שישפטו כל מקרה לגופו – וזאת גם לגבי נושאים כמו בעיות נזיקין, פיצויים וכיו"ב. פתרון אחר לא יהיה צודק - ופתרון לא צודק לא יוכל להחזיק מעמד בחילופי העתים.
פתרונות אלה יוכלו להתחיל לצאת לפועל רק כאשר יובן בציבור כי שום פתרון שאינו מבוסס על זכויות האדם לא יצלח. במקרה ה"טוב", פתרון קולקטיבי או קולקטיביסטי רק ידחה את הפתרון הסופי. במקרה הרע, הוא ייצר בעיות נוספות.
מעשית, משמעות הדבר היא לקחת את כל הדיונים הכוללניים המתבצעים ברמה של הצהרות על ה"שטחים" ו/או ה"משאבים" שנלקחו מ"עם אחד" על ידי "עם אחר" ו"השטחים שהיו שייכים לעם אחד וצריכים לשוב אליו בחזרה" ולהפריט אותם תרתי משמע, כלומר: לבדוק מיהם האנשים הפרטיים החיים העומדים מאחורי ההצהרות הללו, כיסוד הכרחי לפתרון אמיתי.
אל התהליך יש להתייחס כפי שמתייחסים לכל תהליך משפטי מסויים הנוגע לזכויות במערכת משפטית נאותה. ברוח זו, אם מגדירים מישהו, לצורך תביעת בעלות על טריטוריה, כנציגו של עם, יש לברר עובדתית עד כמה הגדרה זו מציאותית, כלומר עד כמה היא נסמכת על עובדות כמו הסכמת המיוצגים.
אם סובר מישהו ש"המתנחלים" גזלו את הקרקעות שעליהם הם יושבים מ"ערבים" יש לבדוק וללבן את הטענה ברמה פרטית – לבדוק מיהם בני האדם המסויימים המעורבים במצב: זה שממנו נלקח-כביכול השטח וזה שיושב-כביכול על קרקע שאיננה שלו – ולחקור את שניהם לגבי יסודות זכויותיהם על הקרקע.
נקודה חשובה שתעלה על ידי טיפול "מופרט" בסכסוכי אנוש היא הסרת ההצדקה הקולקטיביסטית (השבטית והגזענית) לשנאה וסוף לכך שאדם שאינו קשור לסכסוך יקבל לגיטימציה על התערבות לטובת צד זה או אחר שאינו מכיר אותו ויפגע ויקטול בבני אדם אחרים שגם הם אינם קשורים לענין.
בירור מסוג זה ישמיט את הקרקע מתחת לאידיאולוגיה הקולקטיביסטית של הרוצח השבטי, המקובלת היום על ידי בני אשם המעורבים בסכסוך; רצח של תינוקת יהודית בנתניה בשל היותם של יהודים אחרים מעורבים בגזילת קרקע בגליל לפני חמישים שנה לא יתקבל על ידי שום בית משפט כלגיטימי – ולמעשה, מבחינת הצדק, שום רצח לא יוכל לבוא במקומה של תביעה משפטית צודקת.
בדיקה מופרטת של יסודות התביעות תחשוף את מידת המעורבות של צדק בכל תהליך רכישת קרקעות בישראל, עוד הרבה לפני קום המדינה, על ידי גורמים פרטיים – ואת כל המקרים שבהם נפגעו זכויותיהם הלגיטימיות של בעלי רכוש. סוג זה של בירור יאפשר להשיב רכוש לבעליו האמיתיים, ולהניח תשתית של צדק לפתרון אמיתי של הסכסוך הכללי.