הטוב הוא כל מה שטוב לאדם ולעולמו

המתקפה

• | הדפסה |

פרטים

עידכון אחרון ב-ראשון, 28 אוקטובר 2012 10:37

כניסות: 842

המתקפה

בחודש חשון תשס"א ערך האויב מתקפה בת שלושה ימים על ההתיישבות בדרום. מתקפה זו נערכה נגד ישראל בשלושה שלבים עיקריים - שניים רוחניים ואחד חומרי – על ידי כוחות משולבים מבית ומחוץ, של תקשורת ישראלית ועולמית. השלבים הרוחניים – פתיחתה של המתקפה וסיומה - בוצעו על ידי בוגדים מבית והשלב החומרי – האמצעי - על ידי האויב החיצוני, כדלהלן:

שלב א', שלב ההכנה, נערך במוצ"ש כ' חשון תשס"א (18.11.2000) בשעה 8 בערב ביומן השבוע של ערוץ 1 של הטלויזיה הישראלית: בערוץ זה שודרו סרטי כאילו-תעודה מתוצרת מערבית על מצב המלחמה באיזורנו, אשר הציגו את הצד הפלשתי כצודק ואת הצד הישראלי כפולש דורסני העוסק בקטילת ילדים. בסרט תוצרת הבי.בי.סי, אשר התמקד בישובי הדרום, "הוברר" לצופה כי אין שום הצדקה "מעשית" להימצאותם של מתיישבי הדרום בצמוד לרשות הפלשתית וכי הם "נטע זר" במקום. כך סומנה המטרה.

שלב ב', שלב ההתקפה הפיזית, שהיה ההמשך ההגיוני והמתבקש של המתקפה, נערך יומיים לאחר מכן, בבוקר יום שני כ"ב בחשון (20.11): אוטובוס שהוביל ילדים הותקף מן המארב ותוצאות מעשה הרצח ידועות לציבור. את הפעולה החומרית כשלעצמה, כפי שידוע, לא ניתן להסוות – אך, מאידך, ניתן לפרש אותה כך שתובן ותהפוך לכתב אשמה כנגד המתיישבים; זהו תפקידו של השלב השלישי הבא והמסיים של מתקפת האויב:

שלב ג', שלב הפרשנות, התחולל מיד ביום שלמחרתו, יום ג', כ"ג בחשון, על ידי שילוב כוחות בתקשורת הישראלית, אשר התמקד בחבירת כוחות ו"קשירת קצוות" רעיונית עם שלב א'.

בדיקת מדגם של גליון אחד של העתון הנפוץ "ידיעות אחרונות", אשר יצא לאור ביום זה, העלתה חמש דוגמאות שמהן נוכל לעמוד על עצמתו של שלב הסיום של מתקפה האוייב:

1. חמי שלו, במאמר שכותרתו "מלחמת אין מוצא?", כותבת: "...התגובה שלנו היתה לא פחות חריפה. אם מסוקים פלשתינים היו מורידים בחשכת הליל חמישים טילים על בת-ים או חולון, אף אחד לא היה חושב שזאת פעולה "שקולה ומאופקת".

2. מתחת לכותרת אחרת מוסיפה שלו גרסה חדשה לערמומיות של "בוא לא נדבר על..." כדלקמן: "אין זה הזמן לדון בעצם אווילות קיומם של ישובים מבודדים ככפר-דרום, נצרים ופסגות. יש הגיון בקביעה שאין עוסקים בסוגיית פינויים של ישובים אלה בשעה של מתקפת-אש. עם זאת, זמנו של חשבון הנפש עוד יבוא, אולי כבר בעתיד הקרוב."

3. יואב לימור, במאמר שכותרתו "חשש: האוטובוסים בשטחים לא מוגנים נגד מטעני צד", כותב: "...גורם צבאי בכיר, קבע כי "מטענים רבי עוצמה יגרמו גם בעתיד פגיעות קשות".

4. תמר גלבץ, במאמר על הילדים הפצועים שדיברו בטלויזיה, "הופ, קטנטנים", כתבה על כתבת הערוץ הראשון, אורלי וילנאי, ששאלה בתמימות ילדה שנפצעה: "יש לך מושג למה זה קרה?"

5. ועל הראיון שהעניק יאיר לפיד לתלמידת המורה שרה לישה, שנהרגה במעשה רצח בשבוע שלפני כן, כותבת גב' גלבץ כך: "ניכר על לפיד... כי הוא שרוי בדילמה עיתונאית קשה ובשידור חי. לו יכול, היה ודאי נכנס עימה לקרב מוחות הוגן בשאלה... מדוע בכלל היא ושכמותה יושבים היכן שהם יושבים."

כאמור לעיל, די בסקירה וסיכום של עבודתם של חמי שלו, יואב לימור ותמר גלבץ בגליון אחד זה של עתון יומי נותנת בידינו את כל מה שאנו צריכים כדי להעריך את עצמתה של המתקפה הרוחנית. מרכיביה של מתקפה זו הם:

א. התייחסות ביקורתית אך ורק לצד הישראלי (בלי שום מילת ביקורת מוסרית כנגד האויבים התוקפנים, כאילו פעולתם היא ביטוי של חוק טבע לא ברור כלשהו שאינו מושא לאמירה מוסרית כלשהי). דבר זה נכון לכל המאמרים או הסעיפים הנזכרים.

ב. היתממות לגבי מניעיהם של הפלשתים (ראה סעיף 4). בשאלה ששואלת הכתבת את הילדה מסתתרת ההנחה שיש צדק בהתקפה – והילדה מתבקשת למצוא אותו. בכתבה מציגה עצמה הכתבת כמתעניינת גרידא אך ברור שבשאלתה היא מזמינה תשובה שתישמע למאזין כבלתי הגיונית (לאחר שהניחה את מלכודת ההנחה שהישיבה במקום היא בלתי הגיונית ומסוכנת).

ג. ערעור על זכות הישיבה של המתיישבים היהודיים במקומם.

ד. ערעור על זכותה המוסרית של ישראל לתגובה צבאית, על ידי "השוואה מוסרית" המציגה את שני הצדדים כשווי-ערך מבחינה מוסרית. השווא זו מתעלמת מכך שבמלחמה, האחריות המוסרית לכל הנפגעים היא באחריות יוזם ההתקפה, ושלא מוסרי הוא להשוות מוסרית בין פעולתו של צד שיוזם רצח לפעולת צד שמתגונן מפניו.

ה. הכשרת הקרקע המדינית והפסיכולוגית לפינוי הישובים שהתרחש מאוחר יותר בגוש קטיף ובצפון השומרון, מתוך שאיפה ברורה להמשיך תהליך זה גם לחלקי ארץ אחרים.

ניתוח אובייקטיבי של נתונים עובדתיים אלה חושף את זהותו של האויב שערך את המתקפה בחודש חשון תשס"א על ישראל. זהות זו אסור שתישכח על ידי מי שמעוניין להבין את המתרחש במלחמה הנוכחית, שכן שוב ושוב נשכחת תרומתם של גורמים מבית להחלשת כוחה של ישראל. יתרה מזו, בזמן שכוחו של האויב החיצוני מסתכם בפעולתו החומרית, מחזיקים הבוגדים מבית בכוח רוחני גדול שיש בו כדי להשפיע לרעה על מצב רוחה של המדינה.