מלחמה שערה

 

מלחמה שערה

המסורת הלשונית היהודית בביטוייה והן בשפתה יוצרות חכמה רבה. דוגמה אחת מני רבות לכך היא בביטוי "להשיב מלחמה שערה" שבו קיימות שתי משמעויות נהדרות; האחת, העיקרית והשגורה היא, כמובן, לא להיות פסיבי – סביל – אלא לתקוף את התוקף, להביסו ולרדוף אחריו עד חרמה.

השנייה, הפחות מוכרת, היא שאתה אמור לעשות זאת עד שער היריב ולא מעבר לו, כלומר – אינך אמור לחסל אותו לגמרי אלא להותיר את מה שניתן להותיר מזהותו כדי שיהיה, בסופו של דבר, שלום.

זוהי הסיבה היסודית גם לכך שמבחינת ההלכה מצווה היהודי לקרוא לשלום גם לאויב הנמצא בעיר שהוחלט לכבשה. כנראה שדבר זה אמור להעניק לאויב הזדמנות להימלך (מלשון מלך) בדעתו, כדי שיחכוך (מלשון חיכוך) במחשבתו ויחליט שעדיף לחיות בשלום.

בין היתר, אומרת ההגעה עד שער האויב גם צמצום המרחק, שהוא תחום החומר, שהוא הרע.