הטוב הוא כל מה שטוב לאדם ולעולמו

צדק, אמת וזמן

• | הדפסה |

פרטים

עידכון אחרון ב-ראשון, 28 אוקטובר 2012 10:37

כניסות: 1017

צדק, אמת וזמן

צדק משמעו התאמה למציאות. לצורך התאמה כזו יש למעשה הצדק צורך באמת. זהו הקשר בין אמת לצדק. את הקשר בין אמת לצדק ניתן להגדיר כך: הצדק הוא אמת מיושמת במעשה.

מקובל שלצורך שיפוט נאות בבית המשפט מבקשים מן העדים לומר את "כל האמת" וכי גם התביעה וגם ההגנה מזמנים את כל העדים השייכים לענין. ביסוד הסדר זה הרעיון שלצורך שיפוט נאות ואח"כ מעשה צדק יש להשתמש במירב המידע השייך לנושא. פעולת צדק משמעה טיפול מעשי בבעיה נתונה באופן המסוים ביותר, הממוקד ביותר, ועם המידה הרבה ביותר של שלמות שניתן להשיג, בהקשר הנתונים הקיימים. מכיוון שהצדק הוא, ביסודו, ענין של עשיה, של יישום, הנתונים הנדרשים לו נחלקים לשני סוגים: נתוני מידע ונתוני ביצוע.

נתוני מידע הם אלה המתייחסים למה שמופשט: לרעיונות שיש ליישם. נתוני ביצוע הם הכלים והאמצעים העומדים לרשות זה המעוניין לבצע צדק. במצב שבו אין שני אלה נמצאים במלואם, יכול היחס ביניהם לבלבל; כשהידע אינו מלא ויכולת הביצוע מלאה – כמו במצב שבו נמצאים בידי מבצע הצדק כל החשודים האפשריים בפשע נתון אך אין לו ידיעה שלמה שתסייע לו להחליט מי, מביניהם, הוא הפושע – הבעיה אינה חמורה כמו שבמקרה המהופך: המקרה שבו יש יכולת לדעת את הצדק במלואו אך יכולת הביצוע חסרה – שהוא מצב נפוץ בהרבה; כשעולה בעיית הידע ו/או היכולת החסרים לצורך ביצוע מושלם של צדק זה חשוב לציין שצדק משמעו גם הצהרה נכונה – ובמקרה זה הצהרה על מצב של אי צדק, במצב שבו לא ניתן ליישם את הצדק עד תומו.

לדוגמה: תפישת איש אויב, העמדתו לדין בפני רשות שופטת אובייקטיבית וביצוע גזר הדין המוחלט על ידה הוא מעשה של צדק. אך מצב שבו לא ניתן, מבחינה מעשית, לתפוש את איש האויב, או מצב שבו, מסיבות משפטיות טכניות, לא ניתן להגיע להחלטה בביהמ"ש, הם מצבים של שאיפה לצדק, הממתינים לביצועו ובמובן זה גם הם תהליכי צדק. תהליך כזה של צדק יכול להתרחש במשך שנים רבות – וכל הזמן הזה משמעו פעולה של צדק, אף אם אין הפעולה מושלמת.

יהיו אשר יהיו הבעיות היישומיות שבהן נתקלים בני אדם בעת שבה הם מעונינים ליישם את הצדק, אסור להם לוותר על האמת. אסור להם להיכנע לדרישה לסיפוק עובדתי כדי לבצע צדק עד כדי שזו תגרום להם לסטות מן האמת או לעוות את העובדות. סוג כזה של מחדל ניכר בחברה פעמים רבות – והוא במיוחד קשה כאשר אלה המיישמים את הצדק אינם מודעים למידה שבה הצדק תלוי באמת.

למעשה, חייב עושה הצדק, יהיה אשר יהיה, לצאת מן ההנחה שהאמת כמוה כתנאי היסודי החיוני שעליו אסור לוותר – ושהזמן הדרוש לביצוע מהלך יישום הצדק אינו דבר שניתן לשלוט עליו ישירות, בהקשר זה. למעשה, משך תהליכי הצדק כפי שהוא מוגדר על ידי תנאי החברה הקיימת היום אינו צריך להשפיע בשום צורה על המסקנות או הכלים שבהם מבוצע הצדק.

ואולי הדבר החשוב ביותר להבנה, בהקשר זה, הוא שכל פעולה של פשרה על הצדק מבטלת אותו ואז, יהיה אשר יהיה הדבר שיקרה, הוא לא יהיה צודק.

צדק, אמת וזמן

צדק משמעו התאמה למציאות. לצורך התאמה כזו יש למעשה הצדק צורך באמת. זהו הקשר בין אמת לצדק. את הקשר בין אמת לצדק ניתן להגדיר כך: הצדק הוא אמת מיושמת.

מקובל שלצורך שיפוט נאות בבית המשפט מבקשים מן העדים לומר את "כל האמת" וכי גם התביעה וגם ההגנה מזמנים את כל העדים השייכים לענין. ביסוד הסדר זה הרעיון שלצורך שיפוט נאות ואח"כ מעשה צדק יש להשתמש במירב המידע השייך לנושא. פעולת צדק משמעה טיפול מעשי בבעיה נתונה באופן המסוים ביותר, הממוקד ביותר, ועם המידה הרבה ביותר של שלמות שניתן להשיג, בהקשר הנתונים הקיימים. מכיוון שהצדק הוא, ביסודו, ענין של עשיה, של יישום, הנתונים הנדרשים לו נחלקים לשני סוגים: נתוני מידע ונתוני ביצוע.

נתוני מידע הם אלה המתייחסים למה שמופשט: לרעיונות שיש ליישם. נתוני ביצוע הם הכלים והאמצעים העומדים לרשות זה המעוניין לבצע צדק. במצב שבו אין שני אלה נמצאים במלואם, יכול היחס ביניהם לבלבל; כשהידע אינו מלא ויכולת הביצוע מלאה – כמו במצב שבו נמצאים בידי מבצע הצדק כל החשודים האפשריים בפשע נתון אך אין לו ידיעה שלמה שתסייע לו להחליט מי, מביניהם, הוא הפושע – הבעיה אינה חמורה כמו שבמקרה המהופך: המקרה שבו יש יכולת לדעת את הצדק במלואו אך יכולת הביצוע חסרה – שהוא מצב נפוץ בהרבה; כשעולה בעיית הידע ו/או היכולת החסרים לצורך ביצוע מושלם של צדק זה חשוב לציין שצדק משמעו גם הצהרה נכונה – ובמקרה זה הצהרה על מצב של אי צדק, במצב שבו לא ניתן ליישם את הצדק עד תומו.

לדוגמה: תפישת איש אויב, העמדתו לדין בפני רשות שופטת אובייקטיבית וביצוע גזר הדין המוחלט על ידה הוא מעשה של צדק. אך מצב שבו לא ניתן, מבחינה מעשית, לתפוש את איש האויב, או מצב שבו, מסיבות משפטיות טכניות, לא ניתן להגיע להחלטה בביהמ"ש, הם מצבים של שאיפה לצדק, הממתינים לביצועו ובמובן זה גם הם תהליכי צדק. תהליך כזה של צדק יכול להתרחש במשך שנים רבות – וכל הזמן הזה משמעו פעולה של צדק, אף אם אין הפעולה מושלמת.

יהיו אשר יהיו הבעיות היישומיות שבהן נתקלים בני אדם בעת שבה הם מעונינים ליישם את הצדק, אסור להם לוותר על האמת. אסור להם להיכנע לדרישה לסיפוק עובדתי כדי לבצע צדק עד כדי שזו תגרום להם לסטות מן האמת או לעוות את העובדות. סוג כזה של מחדל ניכר בחברה פעמים רבות – והוא במיוחד קשה כאשר אלה המיישמים את הצדק אינם מודעים למידה שבה הצדק תלוי באמת.

למעשה, חייב עושה הצדק, יהיה אשר יהיה, לצאת מן ההנחה שהאמת כמוה כתנאי היסודי החיוני שעליו אסור לוותר – ושהזמן הדרוש לביצוע מהלך יישום הצדק אינו דבר שניתן לשלוט עליו ישירות, בהקשר זה. למעשה, משך תהליכי הצדק כפי שהוא מוגדר על ידי תנאי החברה הקיימת היום אינו צריך להשפיע בשום צורה על המסקנות או הכלים שבהם מבוצע הצדק.

ואולי הדבר החשוב ביותר להבנה, בהקשר זה, הוא שכל פעולה של פשרה על הצדק מבטלת אותו ואז, יהיה אשר יהיה הדבר שיקרה, הוא לא יהיה צודק.