שופטים את השופטים

פרטים
עידכון אחרון ב-ראשון, 28 אוקטובר 2012 10:37
כניסות: 1001

שופטים את השופטים

על חסימת מידע מן הציבור

בימים האחרונים, עם שחרורו של חגי עמיר מהכלא, אחרי שבילה בו שנים רבות, התארגנו מאות אנשי שמאל וביניהם אנשי ציבור, להפגנה ספונטאנית נגד שחרורו, שמשמעותה תלונה על השחרור, שלטענתם מוקדם מדי (אף שהאיש לא השתתף ברצח כלל). מקרה זה הוא דוגמה לכך שעל אף תביעת הקבע של השמאל לציית לבית המשפט הרי שהוא מכבד את פסק דינו של בית המשפט רק אם וכאשר הצו המשפטי מתאים להשקפת עולמו.

אך החמור ביוותר בהקשר זה היא העובדה שבישראל, שהיא הדיקטטורה המתוחכמת ביותר במזרח התיכון, המידע שנמסר לציבור על ידי אמצעי התקשורת הוא כה מוקפד ומסונן עד שהציבור נמצא במצב שבו הוא איננו יודע באמת מה המצב כי מזה שנים רבות אין התקשורת מעבירה לציבור את מלוא המידע לגבי נושא רצח רבין ו/או עמדות האחים עמיר בנושא – אך מאידך היא דואגת בו בזמן שהציבור, על אף בורותו זו, יהיה תחת הרושם שהוא כן יודע. על כך, למעשה, הסתמכו מוסרי הידיעה לגבי חגי עמיר, כי הם יצרו בה את הרושם שחגי תומך ברצח שעליו נכלא אחיו.

טיפול התקשורת ובכירי הציבור בנושא רצח רבין הוא דוגמה אחת מני רבות לדרך היידוע והשיפוט הקיימים בישראל בנושא הבעת עמדה ודעה. גם מחאת הבכירים ה"ספונטאנית" על שחרורו של חגי עמיר, אשר לכאורה מהווה מחאה נגד ה"מאסר הקצר מדי" שפסק לו בית המשפט איננה אלא דוגמה למנהג של השמאל (לא רק בישראל) לכך שהוא מכבד פסקי דין רק אם הם תואמים את אמונתו שלו, בלי קשר למידת הידע האקטואלי שיש בידו בנושא באמת.

אופיינית לגישה זו היא גישת השמאל לפעולתו בשנות החמישים של הסנטור מקארתי, אשר היתה לא יותר מאשר הליך משפטי שהוחל בהקשר של חשד לשיתוף פעולה בין אזרחים אמריקנים למגמות הקומוניסטיות, שהיוו פעולה נגד ארצם. בשנים הרבות שעברו מאס המשיכו הם ונציגיהם בעולם הרוח, האמנות והתקשורת לטפטף ארס מתמיד נגד ההליך החוקי הזה. וכה מתאים לגישתם הוא שהם לא מחו נגד הזכות של בית המשפט להעמיד לדין חשודים אלה אלא נגד הסנטור שהעלה את הנושא למודעות הציבור, כאילו יש משום פשיעה באופי ההליכים.

בנושא זה, לאחרונה נודע כי מתוך 187 נאשמי מקארתי בריגול עבור הקומוניזם ובגידה במולדתם, נמצאו הוכחות ברורות ומגובות במסמכים הסובייטים אשר שוחררו לצפיה בשנים האחרונות כי 150 מתוכם אכן היו סוכנים רוסים מקבלי משכורות ושווי ערך כספיים בתמורה לריגול כנגד מדינתם. מישהו שמע על מישהו שהגיע לקברו של מקארתי להתנצל?

במקרה הישראלי של האחים עמיר לא ברור בדיוק מה אמר חגי בצאתו מן הכלא, כי לאזני הציבור הגיעו דברים מקוטעים שחלק גדול מהם בגדר של שמועות. נאמר שהוא לא התנצל על מעשיו ויש שאמרו שאמר שהוא אף מתגאה בהם. כל הענין בספק, במיוחד על רקע העובדה שאיננו יודעים מה בדיוק עשה. אך אם – כנראה כמו אחיו – האמין האיש שיקבל הזדמנות להשמיע את דבריו באזני הציבור – הוא טעה כמוהו; בישראל של 2012, כמו בזו של 1996, עדיין שומרת התקשורת על סינון מוקפד של חומר שבגינו יש בעלי דעה רבים שאסור לציבור לדעת מה הם חושבים...

בישראל, מותחים את שמיכת הטיעון הבטחוני עד כדי שתכסה את מי שכבול למיטת דרישות הסודיות של הממסד, וההרגל של השיפוט בדלתיים סגורות מופעל לטובת מטרות מפוקפקות שמהן משתמע שיש להניח שחלק גדול – אם לא עיקרי – של המערכת המשפטית בישראל מצייתת לפריץ - וכנראה שלא תמיד מרצון. בפועל, ביקורתו של הממסד הממלכתי בישראל מונעת מאז קום המדינה אף מן השופטים עצמם גישה חופשית אל כל הראיות – וקל וחומר שאין הם יכולים לאפשר לציבור לדעת מה בדיוק נאמר במקרים מסויימים אלא רק לשער.

עובדה היא שבגלל השליטה הריכוזית בישראל מהווים הן בית המשפט והן רשות השידור שני איברים של התמנון השלטוני, שאחד מהישגיו הגדולים הוא צמצום יכולתו השכלית של הציבור עד כדי רמה של פיגור עמוק. חלק מפיגור זה מתבטא באמונה שניתן לקיים ויכוח ציבורי בנושא רגיש כמו רצח ראש ממשלה מבלי לשמוע את עמדתו של אחד הצדדים. בפועל, זהו המצב של הציבור הישראלי שמועלם לא הורשה לשמוע הסבר מפיו של יגאל עמיר למעשהו – שלא לדבר על כך שמזה שנים לא מעטות מעלים רבים השגות לגבי שאלת הרצח, אך בשל מצבם הדיקטטורי של מערכות השלטון אין עמדותיהם מקבלות הזדמנות להעמיד את עצמם לשיפוט הציבור. עובדות אלה, ביחד עם שיטות ניהול המערכת המשפטית, יוצרות את המצב שבו יכול הרוע המקומי לאכול את עוגת המשפט ולהותירה שלמה: מחד להתריע על הפרת החוק על ידי מתנגדיו תוך הצהרה על קדושתו וחובת הציות לו – ומאידך להתנגד לו.

תוצאת הצנזורה השלטונית לגבי אירועים משפטיים השרויים במחלוקת היא הן ערעור על עצם קיומה של אפשרות מחלוקת על ידי השמאל הפוליטי והן שהציבור בישראל הוא עדיין בור לגבי מניעיו של אדם כמו יגאל עמיר כי לא שמע אותו מעולם. וזאת על אף שאת יאסר ערפאת, האחראי הישיר למעשי רצח וזוועה רבים הרבה יותר, שמע הציבור הישראלי פעמים רבות על חשבון המסים שהוא משלם לרשות השידור – מה שנמשך עם פתחון הפה הקבוע שמקבלים כל אויבי ישראל, אנשי טירור וח"כים עויני ישראל ברשתות כמו גלי צה"ל.

נתונים נוספים