לב הבעיה
- פרטים
- עידכון אחרון ב-רביעי, 13 פברואר 2013 09:42
- כניסות: 1082
לב הבעיה
על מה שבין השכל לרגש
הצד השמאלי של המפה הפוליטית, שהוא לא רציונלי בעליל, אחראי על אחד מהעימותים המסורתיים של התרבות האנושית, אשר זכה להתפרסם כויכוח מתמיד שכביכול קיים בין "הלב לשכל". בתרבות המערבית, שהנצרות נושאת בה את דגלו של הרגש, מייצג הלב את תפיסת המציאות דרך נתיב הלב. דוגמה מובהקת לכך התבטאה בנאום הנצחון שנשא ברק אובאמה בליל היבחרו לקדנציה ראשונה שלו לנשיאות ארה"ב, שבו אמר – והדברים צוטטן מפיו ונישאו על גלי התקשורת לעולם כולו – כי "יודעים אנו בליבנו כי עבור ארצות הברית של אמריקה הטוב ביותר עדיין עתיד להתרחש".
מנקודת מבט רעיונית תואם הדבר את חלק תורת ההכרה הדוגל ביכולת לדעת באופן תת-שכלתני, המנוגד לשכל הישר והברור. האמירה "יודעים אנו בליבנו" כמוהו כהצהרה והודאה של האומר אותה כי מחזיק הוא בכשל הנפוץ בתרבות המערבית-נוצרית של קיום "ידיעה רגשית". כך, באופן סמלי, שייך עצמו הנשיא הנבחר למחנה ה"לב", אחד משני המחנות הנלחמים ביניהם על השלטון ברוח האדם מזה דורות רבים.
ואכן, לב הבעייתיות של המדיניות האמריקנית בפרט והמערבית בכלל, היא הענקת הבכורה ללב על פני השכל, ואין ספק שזה גם מה שהנחה את בוחריו של הנשיא, הדוגל במדיניות של רווחה המבוססת, כמו כל צורה של סוציאליזם, על שוד וגזל של ערכים המוצדק בשם רגש הרחמים. למותר לציין כי ניצול זה של ה"לב" לצרכי חמלה מסתבך בסתירה כי כדי לייצר את רוב המשאבים המולאמים על ידי מדינת-סעד מאזרחיה נדרשו דורות רבים של פעולות רוח האדם המצייתות לכללי השכל. ברור ששילוב הלב בנאום נשיאותי כמו זה שנשא אובאמה הוא פרי תכנון שנועד להציג מגמה מסויימת, שהיא ברורה ביותר לציבור המאזין לה.
ל"דברים שבלב", שהוא הביטוי הנפוץ למה שעולה בדעת האדם ללא כל ביסוס עובדתי, יש מקום ייחודי במסורת ישראל; בעולם המחשבה היהודי, המייצג את השכל, נזר רוח האדם, נפסק - כמו אביי בגמרא - ש"דברים שבלב אינם דברים" וההסבר שניתן לכך בהקשר הנוגע לדבר הוא ש"דבר העולה בלב האדם אינו נקרא דברים". ניתן להבין מכך שמקובל, בחשיבה היהודית, להעריך דברים שקיימים בלב האדם כנחותים מבחינת מעמדם השימושי ביחס לעובדות המציאות של העולם החיצון. עובדות מציאות אלה, הנתפסות על ידי חושי האדם, המספקים את המידע למערכות העיבוד של התודעה האנושית, הן מיסודותיו של המדע המודרני.
במחשבה המדעית, אחד ההיבטים של התבונה האנושית במיטבה, מקבלת עדות החושים תפקיד מרכזי ומעמד מועדף על פני כל מה שהוא בגדר של רגש בלבד. לגישה רגשנית יש, במקרה הטוב ביותר, מעמד של ביטוי פסיכולוגי פרוע. ביחד עם תחושה עמומה ורגשנית, קרוי הדבר על ידי הציבור הלא מתורבת בשם תפיסת ה"לב". זהו לב הבעיה, כי עליו מסתמכת כל דרך התפיסה הפוליטית הסוציאליסטית, המעדיפה את הרגש על פני השכל. תפיסה זו היא שביססה את הרעיון של "צדק חברתי" המצהיר כי הפקעת רכושו של אדם אחד והעברתה לאדם אחר היא ביטוי של תפיסת צדק. מקורו של צדק מסוג זה, אשר אינו נובע ממה שמתרחש במציאות העובדתית, הוא "הדברים שבלב" (שהם רעיונות סובייקטיביים האופייניים לגחמות חייתיות או תשוקות ילדות).
בהקשר זה מהווה ההצהרה היהודית כי "דברים שבלב אינם דברים" גם ביטוי לגישה המסרבת לתת לשכל האנושי מעמד הכרתי שווה ערך למה שקרוי אינטואיציה. זוהי המקבילה לשכל בעולם החי וקיומה בעולם האנושי אופייני לדרך תפיסת מציאות שאיננה מושכלת באופן מלא, כמו ידיעה אמנותית, ילדותית או כל סוג של ידיעה בלתי מדעית. לעתים קרובות ניתן לפגוש בגישה זו בעולם הספרות, במיוחד במצבים שבהם מוטל על בני אדם לבחור בין "הלב לשכל", כאשר ברור כי מבין השניים הלב הוא המייצג את הצדק האותנטי. גישה זו מאחדת בין החלק הטיפש של הציבור לבין הפוליטיקה הרואה העין חיובית את פעולת הפגיעה בזכויות הקנין והחירות למען ה"נזקקים".
אופיינית לצורה זו של אי רציונליות נשיאותית היה גם אירוע נאומו של הנשיא אובאמה בתחילת תקופת נשיאותו השניה, כאשר נשא בפני קהל נלהב ורגשני דברים למען הגבלת זכות נשיאת הנשק על ידי האזרח האמריקני וזכה לתשואות רמות. גישה זו של הנשיא וקהלו, המתעלמים מזכויותיו של האזרח להגנה עצמית בשם מניעה מקדימה של אסון פוטנציאלי, אך תומכים בדיכוי ממשי באמצעות החוק של זכויות היסוד שלו, היא ביטוי מובהק של רגשנות המתעלמת מתביעת השכל ורואה רק את משאלת הלב – וברור שהופעתו, שוב, של הלב בהקשר זה איננה סתמית.
כי הלב הפך למילת מפתח של כל ציבור שתפיסת היסוד הערכית של רגשי החמלה והרחמים ניצחה ברוחו את הצדק האמיתי, ומביאה לחלוקה בלתי צודקת של נכסים לגורמים שמצליחים לשכנע במסכנותם. כפי שנכון הדבר בכל רחבי העולם המערבי, מתאימה את עצמה מדינת ישראל לרעיון זה; בפוליטיקה של מחנה השמאל הישראלי מתבטא הדבר הן בכלכלה, המעניקה את פרי עמלו של היוצר לכל דכפין – והן במדיניות החוץ שלה, המעניקה את נכסיו של הציבור לאויבי המדינה.
תואמת לגישה זו היא גם האשה העומדת בראש המגמה המובילה בישראל את ערכי הסוציאליזם, יו"ר מפלגת העבודה הח"כ שלי יחימוביץ'. באיגרת הברכה שלה לנשיא אובאמה בערב הבחירות בארה"ב לרגל נצחונו, הניפה היא אל על את המושגים "כלכלה הוגנת", "שוויון" ו"חירות" כאילו היו אלה מיסודות הצדק בעולם השמאל, על אף שלבו של הסוציאליסט מבין אותם ברוח הרגש הטהור.
כמו מושגים רבים אחרים שבהם דוגל מחנה השמאל במוצהר, כפופים תפיסתו את השוויון והחירות למעטפת הצדק ה"חברתי" המעקרת אותם מתכני האמת המציאותיים בעצם פרשנות "הלב" שבו משתמשים תומכיו שאינם מבינים כי הדרך לצדק שבו הם דוגלים לכאורה ואותו הם מתיימרים לייצג איננה דרכו של הלב אלא של השכל. בשל כך סמלי ביותר הוא הדבר שתומכי הלב הסוציאליסטי בארה"ב ובישראל כאחד נושאים בציבור את שמם של ערכים שלצורך השגתם במציאות נדרש מלוא המאמץ התבוני האנושי.