גנבים לנצח
- פרטים
- עידכון אחרון ב-ראשון, 28 אוקטובר 2012 10:37
- כניסות: 911
גנבים לנצח
לרגל האחד במאי
בשנת 1887 החליטו איגודי פועלים בשיקגו, ארה"ב על הולדת יום החג הפועלי, ה-1 במאי. אף על פי כן, סבורים המונים שיום חג זה מקורו ברוסיה הפרולטרית.
שקר זה הוא בעל ערך סמלי, באשר הוא מהווה דוגמה אחת מני רבות להלאמה כפויה, חסרת הצדקה ו/או רשות, אשר ביצעו כנופיות השודדים של הקומוניזם הרוסי בשמו של מה שנקרא היום "צדק חברתי", להבדיל מצדק אמיתי.
ראיית האחד במאי, חג הפועלים הבינלאומי, כתוצר סובייטי, הוא אחד מפירותיה של תעמולה בת דורות, אשר הצליחה לגרום להעברת זכות בכורה זו מהפועל האמריקני לפועל הסובייטי, תוך יצירת הרושם שהאימפריה הדיקטטורית של הסוציאליזם במזרח אירופה קשורה איכשהו יותר לשמירת זכויות הפועלים מאשר התרבות האמריקנית.
הצלחתו העצומה של שקר זה היא סמלית, באשר אין כמו הסוציאליזם לבסס באנושות את תרבות הגניבה, המנוגדת בצורה בוטה למה שהוא המאפיין הפועלי המובהק ביותר: היצרנות; בענין זה, מן היושר הוא לציין כי אם האחד במאי הוא אכן יום חגם של הפועלים, אין ספק שהוא שייך יותר ליצרן הקפיטליסטי מאשר לבוזז הסוציאליסטי.
ההבדל העקרוני בין שני אלה הוא בכך שלקפיטליסט שמורות זכויותיו של היצרן באשר הוא מהווה את מקור תוצריו – ולכן מהווה חג הפועלים האמריקני ביסוס מחזק של עקרון זכות הבעלות, שהיא הזכות הקפיטליסטית המקורית, וסיבה אמיתית לחגיגת קנינו של הפועל היצרני שהביא קנין זה לעולם. הסוציאליזם עיוות את עקרון הקנין המבוסס, באופן צודק, על יצרנות, וייצב אותו בתודעת האנושות על בעלות שאינה תלויה ביצרנות, וכך גם על מעמדיות שאין כלום בינה לבין פעולה יוצרת.
במובן זה, לא רק שהסוציאליזם גנב את מועד החג מהוגיו המקוריים, אלא שהוא גם רוקן אותו מתכנו ופגע במשמעותו; בשל פשע זה מתקיימות היום בעולם כולו הפגנות האחד במאי, כשהן מוקדשות להרס במקום לבניה, כפי שראוי היה לצפות מתנועה המצדיעה לפועל. בכך פגע הסוציאליזם פגיעה אנושה במעמדו הכלל-עולמי של עצם מושג הפועל – ותכליתה של פגיעה זו היא הצדקת שכר ללא עמל, שהיא מטרתו האולטימטיבית של הגנב.
הגנב הסוציאליסטי הוא גנב לנצח, וכאשר גניבתו מבוססת אידיאולוגית ותלויה באילנות גבוהים מבחינה פילוסופית, אז גם אם הוא יושב על כס המלכות, כתרו גנוב. נצחונו של הסוציאליזם העולמי בניכוס התודעתי-פסיכולוגי של מנהיגות הפועלים, הוא בו בזמן מרמה, באשר הוא מהאחראים הגדולים להשקפה אשר תופסת את האדם כבעל זכויות אשר אינן נובעות ממידת היצרנות שלו. בידיו, שבהם הפך האחד במאי לסמל ליכולת ההפקעה שלו, השתמש גנב עולמי זה, לצורך הצדקת מעשי הגניבה שלו, בשורה ארוכה של יצירות, החל מ"הברית החדשה" של הנצרות שבה הוקעו העשירים באשר הם וכלה ב"קפיטליזם" החוטא של מרכס, כדי להצדיק את זכות הבעלות ההסטורית של השודד העולמי.
אין זה מקרי שהיצירה הגדולה הראשונה באנושות, המבססת את ההתנגדות לעושר ולעשירים, "הברית החדשה", היא בעצמה צורה מתוחכמת של מרמה, באשר היא מוצגת למאמיני הנצרות (וגם ליהודים, שחלק מהם רואים את עקרונותיה המוסריים של הנצרות כחיוביים) כהמשך רעיוני של היהדות – וזאת בניגוד בוטה למרכזיות ולחשיבות של ה"לא תגנוב" היהודי בשיטה המוסרית של היהדות, המעלה על נס את היצרן ואת משמעותו המוסרית של העושר הנובע מפעולה יצרנית.
אי מקריות זו באה לידי ביטוי בהסטוריה של הפקעת זכויות עקרונית ופיזית, שהפעיל הגנב הנוצרי נגד בעלי זכויות היצרן בכלל ונגד היצרן היהודי בפרט. זו באה לידי ביטוי בהפקעה המתמדת של רכושם של יצרנים, שהיתה נהוגה במשך דורות רבים בכל מקום שאליו הגיעה השפעת הנצרות. זו, אשר בניגוד למסורת היהודית, אותה התיימרה לרשת, אישרה מוסרית את זכותו-כביכול של מלך על קנינם של נתיניו וסיפקה למלכים השודדים של העבר את ההצדקה המוסרית לאלימותם נגד יצרני האנושות.
הסוציאליזם ששולט במדיניות המאה ה-20 אינו אלא אדרת חדשה לאותה גברת של אלימות, שעיקר ענינה עיוות זכויות הקנין של היצרן, במטרה להפקיע ממנו את קניניו.
גנב עקרוני נצחי זה הוא היום עבדם הרוחני ומשרתם של פראי האנושות, שאינם חפצים ליצור אלא לבזוז, לשדוד ולהפקיע את אשר יצרו אחרים. תחת שם המסווה "פועלים" יוצאים פראים אלה, אשר נמצאים בכל חברה, אל הרחובות פעם בשנה, כשהם "חוגגים" את הבורות, חוסר המעש וחוסר הזכות הקנינית – ומדגימים, הלכה למעשה, את יכולת ההרס החגורה למתניהם לאורך דורות רבים, המהווה איום על האנושות.
ומי היצרן, פועל האמת או בעל זכות הקנין, אשר לא יירא מהברברים מבית ומחוץ? אלה, המציעים לו תמורת עמלו את אגרופם המונף, הם אויביו של האדם הישר באשר הוא. מבחינתו, אין זה משנה אם מדובר בהולכי הבטל של שכונת העוני בארצו, בנציגי "ועדי העובדים" אשר מגינים על "זכותם" לקבל את כספיו מבלי לייצר דבר – או באנשי שררה אשר אוחזים בגרונו בכוח חוק שחקקו כדי לשאוב את פרי יצירתו מפיותיהם של צאצאיו.
בעיצומו של "חג הגנבים", שבו נישאים באויר נאומים נלהבים על זכויות הפועלים, אין העמים המדוכאים, עבדי המדינות הסוציאליסטיות, נהנים מזמן פנוי לנשימת אויר צח, פנאי שבו יוכלו להרים את ראשם, להתבונן ולצפות באותה יד שבאופן שיטתי מצדיקה מזה למעלה ממאה שנה את ההתעללות הברברית שעורכים הגנבים ביצרני העולם.
יד גנבים זו עוסקת במעקב מתמיד אחר כל מוקד יצירה שנוצר בעולם, ואז היא דואגת להשתלטות עליו, בין אם מדובר בהעברתו לידיים חוקיות, ממשלתיות, ובין אם על ידי שדידתו הלגיטימית במסווה של "הלאמה", שאותה מבצעת ממשלה מקומית על נכסיהם של משקיעים זרים. בכל אחד מהמקרים הללו משמש הסוציאליזם העולמי כמשרת הרעיוני המגיש את שירותיו לשודדים ונהנה, בתמורה לכך, מהעצמות המושלכות אליו מתחת לשולחן הכנופיה הסועדת.
אך יש עובדה מכריעה אחת, שאין הגנב הנצחי יכול למחוק לעולם מתמונת העולם הזו, על אף שרבים בה נצחונותיו – והיא שאין לו זכות קיום במציאות. בעולם שורר הצדק, וזה קובע שהגנב לעולם יהיה תלוי, לצורך קיומו, ביצרן. הצדק אינו מרשה לאדם להתקיים בחיים, בעושר ובאושר – אלא אם כן ימלא את תנאי היצרנות, שהוא התנאי היסודי של כבוד האדם והיסוד לחירותו העתידה, שתגיע יום אחרי שיכיר הגנב העולמי באין-אונותו.