הלא ברור הברור
- פרטים
- עידכון אחרון ב-ראשון, 28 אוקטובר 2012 10:37
- כניסות: 1048
הלא ברור הברור
(שבפירוש התקשורת את הדברים)
העולם של היום מוצף במלחמות. אמצעי התקשורת עושים להם ענין להתרכז מדי פעם במלחמה זו או אחרת, כשמיקוד מצלמתם מחליף מקום מנקודה זו לנקודה אחרת על פני התבל וחושף בפעולה תקשורתית מקפת עוד ועוד סבל, דם ודמעות. נראה כי תושבי העולם נחלקים היום לשתי קבוצות: אחת שבניה חווים את סבל המלחמה על בשרם באופן ישיר - וקבוצה אחרת, החווה את הסבל על דרך ההתבוננות. מה שכל הצדדים שותפים לו בעולם של היום הוא, כנראה, הבלבול. כי מה שברור מכל הוא ששום דבר לא ברור.
זה חשוב לדעת באופן ברור ששום דבר לא ברור מכיוון שלפעמים מטופחת בציבור האשלייה שענין זה או אחר בפוליטיקה העולמית ברור ולא היא. אמצעי התקשורת, הפועלים לרוב בשירותן של אידיאולוגיות ו/או ממשלות, יוצרים מצב של שטיפת מידע מסויים ביותר אשר מאפשר לדעת עובדות אך ורק דרך עדשה רעיונית זו או אחרת. אמצעי התקשורת מעבירים את העובדות דרך מסננות אשר, על דרך המשל, נוכל לראותן כך: במדינות פחות חפשיות, עוברות העובדות תהליך עיבוד מעיים יסודי אשר נותן להן ערך סופי של דובדבנים בעוגת צואה רעיונית; במדינות יותר חופשיות מגרגר המעבד את החומר העובדתי בפיו עם מים רעיוניים ויורק אותו החוצה על הלקוח שלו. בשני המקרים יש לשטוף היטב את המזון אם רוצים לאכול אותו...
עם זאת, ההבדל בין האזרח במדינה העריצה לזה שבמדינה החופשית מתבטא במובן מסויים דוקא לטובת הראשון – כי כפי שניתן ללמוד ממפגש עם אנשים שהיו אזרחים במדינות עריצות, אזרח המדינה העריצה למד שלא להאמין לדברי התקשורת המשוחדת ויתרה מזו: למד לקרוא "בין השורות" ולהבין מה משמעותם האמיתית של "ערכים חדשותיים" במדינה שבה מסדרים את כל המידע לפי האינטרסים הממשלתיים. מצבו של אזרח במדינה החופשית יותר, זה הנקרא בדרך כלל "אזרח העולם החפשי" גרוע יותר מכיוון שהעדשה המעצבת את העובדות בעולמו מוכוונת יותר על ידי נטיותיהם האידיאולוגיות של אנשי התקשורת ופעמים רבות אף ללא כוונה רעה מודעת, אלא סתם מתוך שאיפה לנצח בתחרות בין הגורמים בשוק התקשורת.
במקרה של מדינה דיקטטורית הממשל מארגן את המידע המגיע לציבור שלו בצורה שתתאים ככל האפשר לאינטרסים שלו: הוא "חותך" החוצה מה שנראה למעצבי המדיניות
כמזיק ולעתים קרובות "מוסיף" סיפורי חדשות שלא היו ולא נבראו שנראים לו מועילים. עיבוד כזה הוא חיצוני ופשטני ונועד להאדרה עצמית של הממשל כיעיל, חכם ומוצלח. גישה זו שמה לה למטרה לגרום לאזרח לחוש שחייו מנוהלים בצורה יעילה מבחינה כלכלית ומוסרית, במדיניות הפנים והחוץ גם יחד. לעומת זאת, במדינה דמוקרטית, אשר יש בה חופש דיבור, סובלת התקשורת מ"תחכום", כלומר: מהיעדר הפשטות שבהאדרת הממשל ופעליו. אך כשאנשי התקשורת חופשיים לבקר את הכלכלה ומדיניות החוץ של המשטר המקומי לטובה ולרעה, הם סובלים מהיעדר בקריטריונים אובייקטיביים ובידע העקרוני הנחוץ בכדי לבצע פעולה כזו - אלא שהם אינם מודעים לכך... איש התקשורת בעולם המערבי נוהג לראות את עצמו כמשכיל והוא מבלבל תדיר בין כמות מידע עובדתי לידע אנליטי, בין זכירת מידע ליכולת ניתוח.
איש התקשורת של היום כמוהו כילד, אשר קיבל חופש וכסף כדי לצאת ולהביא דברים לארוחת המשפחה - אלא שהוא איננו יודע מהם חומרי היסוד אשר מהם מכינים ארוחה מזינה - ומהו ההבדל שבין מזון טוב לרעל... כשמקבל איש התקשורת של היום חופש לנוע, לאסוף עובדות ולהציג אותן לפני ציבור קוראיו, נראית העיתונות החופשית כבליל מידע עצום, כאוסף שוטף מוח של עובדות וסיפורים בתחומים שונים, ככמות אינסופית של אירועים שוטפים שאיש איננו יכול לעכל את כולם - ונקודת התורפה העקרונית היא בהיעדר מקומו של השכל, מכשיר העיבוד העיקרי של הקיבה האנושית.
בחברה מתקדמת עתירת תקשורת כמו זו שאנו חיים בה אין האדם יכול לדעת מי נגדו ומי בעדו בגלל סיבה פשוטה: שאיש – כולל מנהיגיו – אינם יודעים איך לעזור לו גם אם הם מעוניינים בכך. מכל עבר מפליגים בסמכויותיהם אישים בתחומים שונים, כאשר כולם פועלים באמצעות משאבי הציבור אך מבלי לדעת איזו פעולה שלהם מניעה מה וחוסר הבהירות השולט בכל מכסה כענן כבד את הכל ומסתיר מעין האזרחים גם את העומד ביסוד פעולות חיוביות כמו הישגים מסויימים בתחומים כמו חינוך, בטחון, כלכלה ועוד.
היעדר השכל בתקשורת ימינו בא לידי ביטוי בשני היבטים: א.פעולה סובייקטיבית מתמדת של כאילו ניתוח לפי אמות מידה פילוסופיות מיסטיות ביסודן. ב.מחסור חמור בעקרונות אובייקטיביים לצרכי יכולת ניתוח עובדות. לפיכך, בזמן שאזרחי המדינות העריצות יודעים לקרוא בנקל את כזבי משטריהן ולהפריד מהם את עניניו של הפוליטיקאי המשעבד אותם, דווקא בעולם המערבי, החופשי יחסית, ההיקף העצום של שטפון המידע הוא כה גדול עד שהוא אינו מאפשר לאזרח, לאיש התקשורת – ואף לפוליטיקאי – להבין את משמעותו.
אם יתרחש האסון הגדול מכל והעולם ישקע לתוך מלחמה מקיפה אשר תסיים את העידן המודרני בחיסול התרבות, ימצאו בניו את מותם בפיצוץ גרעיני תוך שאיש מהם לא יידע מיהו זה אשר גרם לו, מדוע ומהי המחשבה שהניעה אותו... כי כל זה מעולם איננו ברור כלל לבני זמננו, עידן אי הבהירות.