רקוויים ועוד ריטואלים

פרטים
עידכון אחרון ב-ראשון, 28 אוקטובר 2012 10:37
כניסות: 1061

רקוויים ועוד ריטואלים

על כיבוש לשוני בפוליטיקה

כותרת ב"מקור ראשון" הצהירה לאחרונה כי "באוניברסיטת תל-אביב ציינו את הנכבה בדקת דומיה". משמעותו של הדבר היא התפשטות מרחב הקיום של המלה הערבית "נכבה" ותכנה המושגי לא רק למרחב הסטודנטיאדה השמאלנית של האוניברסיטה הישראלית אלא גם לדפיו של כתב עת ישראלי לאומי באופיו. אנשי שלומנו אשר, מבלי משים, מערבים את עצמם במאבק ה"נרטיבים" המתחולל בתרבותנו, שכחו זה מכבר כי אלה החליפו את האמת, הצדק והשכל הישר אשר השתמשו בלשון העברית כדי לבטא את עמדות הוגי הדעות העבריים שהסתדרו בלעדיהם.

כל זה הוא תוצאתה של טקטיקה מלחמתית שבה מעורבים אויבינו בכל החזיתות; הרגל רע שעשו להם, למשל, הערבים מזה דורות – ואשר התגבר במיוחד בדור האחרון - הוא הכיבוש לשוני; מדובר במתקפה המבוססת על מושגים משפת האויב שאותה הוא מחדיר לאוצר לשונו של המותקף וכופה אותה עליו, וביחד איתה, את תרבותו שלו ואת השקפת עולמו הכוללת, מן הסתם, גם את עמדתו בעימות. אופיינית לכיבוש לשוני כזה היא החדרת השימוש במושגים כמו "אינתיפאדה", "תהדיה" ו"נאקבה" לשפתנו הפוליטית, תוך יצירת מצב שבו מי שאינו מבין אותם מוצא את עצמו מחוץ למשחק הפוליטי, בעמדה של חוצן לא מעודכן... למעשה מדובר במגמה עדכנית של העידן האחרון, המתווספת על מה שנראה כאילו תמיד היה כאן; הרי לצבר הישראלי דובר העברית נשמעים מושגים וביטויים כמו ג'יהאד, יאללה ואינעל אבוק אותנטיים לפחות כמו פואד.

השמאל הישראלי שהוא, אולי, האוייב האופייני ביותר של העם היהודי בארצו, עוטה על עצמו מזה כבר מחלצות תרבותיות אוניברסליות כדי לבטא את עליונותו הרוחנית על המסורת היהודית. תוך שהוא מבסס את תדמיתו בציבור על הנחת יסוד כוזבת - שהוא מקפיד להפיץ כפי יכולתו – שלפיה כל הנוטים (במידה זו או אחרת) להתייחס למסורת ישראל באופן חיובי לוקים בהכרח בפיגור תרבותי, שכן אין, לפי השמאלן המקומי, עדות משכנעת יותר לפיגור, חוסר תבוניות ופרימיטיביות מקרבה ליהדות הדתית.

מדברים אלה משתמע שיש להבנתו של השמאלן יהדות לא דתית הראויה להערכה וזו זוכה בביתו לכינוי ...סוציאליזם, שלפי אמונתו איננה אלא יהדות מזוקקת נקיה מ"אנכרוניזם מיסטי". תוך כדי שהוא מחנך את הציבור בישראל לראות את המגמה הסוציאליסטית כיהדות משודרגת אשר איננה "שבויה" במחדלי ה"שמרנות" המסורתית, ומתיימר לשאת את דברה של תרבות מתקדמת, אוניברסלית וכזו שמותאמת לערכי העולם המתקדם, משתמש השמאלן בישראל גם הוא בכיבוש לשוני; לשיטתו בא זה כדי לשכנע בעליונותו התרבותית תוך שימוש במושגים לועזיים מתחום האקדמיה אשר, לפי הבנתו, אין בני תרבותו של המאמין חובש הכיפה מכירים אותם.

דוגמה מובהקת לסוג כזה של ביטוי, אשר הוחדר בשנים האחרונות למילון שלנו הוא הביטוי "ריטואל". האחראית להכנסתו לשימוש היתה הח"כ השמאלנית שולמית אלוני אשר הצמידתהו לפני מספר שנים למנהגי המסורת הדתית היהודית ככינוי גנאי השמור לפעולות ולמנהגים הדתיים, שהם חסרי כל יסוד הגיוני ומבוצעים מבלי דעת על ידי בני אדם חסרי תרבות. מאז צעדה של הח"כ אלוני ניתן לשמוע את הביטוי "ריטואל" מפיהם של פוליטיקאים רבים, החשים שיש בשימוש בו משום איכות תרבותית מסתורית...

באותה רוח מצאה לנכון רק לאחרונה שלי יחימוביץ, יו"ר שרידי ה"עבודה", לסנוט בפעולתו האחרונה של נתניהו ולקרוא לאיחוד החדש שיזם לא פחות ולא יותר מאשר "רקוויים". מושג זה הוא השם הנוצרי לתפילת האשכבה הכנסייתית, הבאה לציין את מותו של דבר כלשהו. מן הסתם, הניחה יחימוביץ' כי השימוש בביטוי זה מתאים למהות הפוליטית שיצר נתניהו. אך ברוח הכיבוש השלטוני הנהוג בידי הצדדים הלוחמים –ובראשם השמאל – יש יסוד להניח כי לא רחוק היום שבו נשמע גם את הפוליטיקאים הדתיים משמיעים את המלה מבלי דעת כי זו משרתת את הדת שונאת ישראל...

האבסורד המתבטא ביחס הציבורי אל שימושה של גב' יחימוביץ' במלה "רקוויים" מתבטא בכך שאמצעי התקשורת מחניפים לדוברת הכאילו-תרבותית אף שספק כמה מהם מבינים את המושג או מכירים אותו. אך כמו במקרה של ה"ריטואל" וה"נרטיב" ששים הם להזדמנות להתבשם מריחה של התרבות האוניברסלית המרעיפה עליהם יו"ר המפלגה מבלי שאיש יביע את תמיהתו על השימוש במושג הזר. ולא מן הנמנע שהרקוויים יהפוך בקרוב לריטואל של קבע בתרבותנו – לפחות כמו האינתיפאדה המחזורית הנצחית.

שימו לב – הנה זה בא.

נתונים נוספים