בין רשות השידור לרשות היחיד
- פרטים
- עידכון אחרון ב-ראשון, 28 אוקטובר 2012 10:37
- כניסות: 1066
בין רשות השידור לרשות היחיד
בערעור שהגישו לאחרונה ערוץ "טלעד" והעיתונאית אילנה דיין לערכאה שיפוטית גבוהה על פסק דינו של שופט שקבע ששומה עליהם להתנצל ולשלם 300,000 ש"ח לסרן ר' בשל פגיעתם בו במסגרת תכנית "עובדה", זכו העותרים וגובה הקנס הורד ל100,000 ש"ח. ההחלטה החדשה של בית המשפט נומקה באמירה שההחלטה הראשונה מגבילה את חופש הפעולה של העתונות בכך שהיא עלולה לגרום לתקשורת להיזהר מלפגוע באדם אף על פי שמה שמשודר על ידה ידוע כנכון בזמן השידור ורק לאחר מכן מסתבר כלא נכון.
בהקשר זה נאמר על ידי נציגי ההתנגדות לעמדת התקשורת כי אף כי אילנה דיין לא פעלה, בהכרח, במטרה לפגוע אישית בסרן ר', היא טעתה אם סברה – וברוח ההבנה הכללית של התקשורת בישראל – כי הצגת חיילי צה"ל באור שלילי תועיל להציג את ישראל כדמוקרטיה שמתירה ביקורת פנימית. במקרה זה, הראו העובדות כי הסיפור גרם נזק תדמיתי גדול לישראל והעולם הגיב לציור קצין צה"לי כמפלצת אנושית באופן הרבה יותר חזק משנתן לישראל ציון חיובי על חופש ביטוי תקשורתי. בנוסף לכך, כדאי שאנשי התקשורת לא יראו את עצמם כשופטים מיידיים ולא ימהרו לחרוץ דין בנושאים שעדיין לא נתבררו כדי צורכם – או יבינו כי מתפקידם להסביר את ישראל לעולם.
אך בסיפור זה – אחד מני רבים שבהם מכתימה לאחרונה התקשורת הישראלית את צה"ל ומציגה את חייליו כפושעים – העימות רחוק מלהיות כזה שמתקיים בין ישראל וצה"ל לבין חופש העיתונות; העימות האמיתי והיסודי שקיים בו הוא בין רשות היחיד לרשות הציבור. ככזה הוא מהווה מקרה אחד מני רבים הנהוגים בישראל מאז הקמתה, שבהם נדחקים היחיד וזכויותיו לקרן זווית בזמן שגורמים קולקטיביים מקבלים על פניו עדיפות.
אף כי נכון שבפגיעתה של התקשורת כקצין צה"ל אשר פעל למען בטחון מדינת ישראל ואזרחיה סרן ר' ייצג את מדינת ישראל וצבאה, ואלה כוללים, בין היתר, את אזרחי ישראל ואת עמדתה המוסרית של ישראל בסכסוך, הרי שמה שמהווה את הערך הראשון והעליון בסולם הערכים המציאותי שקיים בהקשר זה הוא האדם היחיד שכתבתה של הגב' דיין פגעה בו.
מתוך הכרתנו את המציאות החברתית שבה אנו חיים, הרי שעלינו להכיר בכך שהכתכה ב"עובדה" פגעה בד' אמותיו כאדם פרטי של סרן ר' מבחינת תדמיתו האינדבידואלית באופן שקשה להניח שסכום הכסף שיקבל וההתנצלות שתפורסם יוכלו לרפא את הפגיעה באופן מלא. גם אם לא היה מדובר בקצין, אלא באדם פשוט "סתם" צריך – במדינה צודקת – כל אדם יחיד – פשוט ככל שיהיה – לקבל את הכבוד הראוי לאנושיותו היחידאית כאידבידואל. דווקא בזמן שבו מעבר לגבול נטבחים, נהרגים ונרצחים מאות ואלפי בני אדם – אזרחים וחיילים, גברים ונשים, זקנים וילדים – שומה על ישראל להציג את ההבדל העקרוני שקיים בינה לבין מדינות לא אנושיות.
בהקשר זה חייבים שופטי ישראל להציג את היחס שמתאים למדינה אנושית להציג כלפי היחיד האנושי – יחס של כבוד לזכויות האדם שלו. יחס זה צריך לגלם את העובדה שכאדם מייצג כל יחיד אנושי לא רק את מלוא טווח הזכויות שיש לכל אדם אלא את הערך העליון – שאין נעלה ממנו - הקיים בחברה אנושית צודקת.
במדינה של צדק צריכים השופטים לראות את עצמם כמורי הלכה אשר מלמדים את הציבור (הכולל את אנשי התקשורת שלו) כי רשות היחיד היא הערכאה העליונה הקיימת בה ולא רשות השידור – וכי מעמדו וכבודו של האדם היחיד צריכים להיות בראש מעייניהם של כל העוסקים בענינו של הציבור שהם, למעשה, כל אנשי המדינה, הממשל, השלטון או הממסד באשר הם.