בוגדנות
- פרטים
- עידכון אחרון ב-ראשון, 28 אוקטובר 2012 10:37
- כניסות: 1058
בוגדנות
בעיצומם של קרבות שפתחו הפלסטינים על ישראל בשנת 2000 הפליאו אנשי התקשורת של ישראל לבטא דברי שנאה, ארס, בגידה וטפשות כלפי המתרחש, כאילו מלחמתו של צה"ל היא בלתי מוסרית, ומבטאת דיכוי שמפעילה ישראל על הערבים. בכך הראו בגידה הן בישראל הצודקת והן באזרחי ישראל המפרנסים אותם כמשלמי מסים.
ובסיטואציה אחת אחרי חברתה, תוך התמשכות אירועית של חודשים רבים, חוזרת הטקטיקה הקבועה של התקשורת הממלכתית הישראלית, שבה שולפת התקשורת מתוך האירועים פעם אחר פעם מחווה, אמירה או פעולה מתוך גוף הקשר הרחב, כורתת אותו ממנו ומפליאה לעשות בהצגתו כאילו הוא יתום גמור שאין לו שום "לפני" ו"אחרי", שורשים או פירות, במצב הפוליטי.
המהלך מתרחש, בוריאציות שונות מבחינה הסטורית, במקומות שונים, כמו בקבר יוסף; גם במקרה של קבר יוסף פעלו במשולב כוחות מבית ומחוץ וקעקעו את ההתנגדות הישראלית, כאשר הפורעים מפעילים אלימות ורצח פיזיים ובוגדי התקשורת מספקים למדינאים את התירוצים במסווה של "דאגה לחיי אדם" ושאלות לא תמימות על "חוסר התכלית שבשהיה במקום".
הרשות הפלסטינית לא החמיצה הזדמנות לסחוט רחמים. בצעד חסר תקדים ביקשה הרשות הפלשתינית את ישראל שלא להגיב על ההתקפה" כך נאמר בחדשות הערב של יום שבת 18 נובמבר 00 בהקשר התקפה רצחנית של מחבל על עמדה ישראלית בכפר דרום, אשר עלתה בחיי שני חיילי צה"ל. אף כי זו הזדמנות לישראל להראות שהיא מעוניינת בצדק ולבקש את הסגרתו של האחראי על הפעולה כדי לחקור ולשפוט אותו בישראל, כדוגמה לחובתה של ישראל לנהל מלחמה צודקת, היא אינה עושה זאת.
שדרן טלויזיה הדגים שכחת ההקשר של ההגנה העצמית הישראלית ביותר מהזדמנות אחת: "צה"ל מתחיל לפעמים בעצמו באש. זה לא ירי של תגובה." אומר מנחה הטלויזיה בתכנית הבוקר של ערוץ 1 יום ששי 17 נובמבר לתושבת שכונת גילה שמתלוננת על כך שצה"ל רק מגיב ושאינו עושה די על יריות מכיוון בית ג'אלה. בנוסף לכך, אומר הוא לשותפתו להגשת תכנית הבוקר, כי "גם האזרחים בבית-ג'אלה סובלים."
ביום שלישי 14 בנובמבר 2000, יום הלויותיהם של חללי צה"ל ואזרחים שנרצחו יום לפני כן על ידי פלשתינים בדנמרק, דובר בטלויזיה הישראלית על כך שבדנמרק "נמשך מסע ההלויה של המלכה האם אינגריד. ארונה יובל על עגלת תותחים אל רכבת ואח"כ לעיר הקבורה של המשפחה המלכותית וכיו"ב". ביום זה לא היה שום סיקור או התייחסות משמעותיים בנושא הלויותיהם של הנרצחים היהודים-ישראלים.
יותר מפעם אחת חיבקה התקשורת את הפוליטיקאים המבטאים את העמדה הנראית לה. בראיון רדיו אומר ח"כ יוסי שריד, בתגובה על אמירותיהן החריפות של משתתפות ועידת מדינות ערב נגד ישראל כי "על רקע העובדה שמדינות אלה לא מוציאות עצמן מתהליך השלום זה לא ייראה ויישמע טוב אם דווקא ישראל תיטוש את הסכמי השלום", וזאת על רקע הצעת ראה"מ ברק לערוך בהסכמים "פסק-זמן". בענין זה צריך לשאול: מדוע, באמת, לא נטשו מדינות ערב העוינות במפורש את ישראל את תהליך השלום והאם אין בכך בדיוק הוכחה שתהליך השלום הוא אחד מאמצעי המלחמה היעילים ביותר נגד ישראל?
"זה לא היה אישית נגדי... אני מכירה הרבה פלשתינים עם מספר צהוב שעשו גם להם את זה" אמירה הס, עיתונאית ישראלית, המצדדת בפלשתים, על כך שלבנה גדולה הונחתה על ידם על מכוניתה. "מבחינתם הם המאויימים" על אפשרות האיום על חייה. "אני יכולה להיפגע גם מכדור רובה של צה"ל" על החשש מכדור פלשתי. "אנו מגיעים למצב של מאבק בנוסח דרום-אפריקה"...
"עם כל הכבוד, מלחמה זו מלחמה בין צבאות – ולפלשתינים אין מטוסים וטנקים" אומרת שלי יחימוביץ' בשיחה עם מתיישבת 14 נובמבר 2000, כאילו מלחמה קשורה לרמה טכנית כלשהי...