מונופול התקשורת הכלכלית של השמאל
- פרטים
- עידכון אחרון ב-ראשון, 28 אוקטובר 2012 10:37
- כניסות: 1220
מונופול התקשורת הכלכלית של השמאל
במדינת ישראל הריכוזית מתקיים מאז הקמתה רובד דמיוני של חשיבה המיוצרת ומוצגת על ידי השמאל כאילו היתה שיא המקצוענות. תחום הכלכלה הוא אחד הנושאים הבולטים שבאמצעותם משטה המדיניות הממשלתית בציבור בכל דרך שברשותו ובמיוחד באמצעות התקשורת הכללית, שהרי בישראל אין הבדל עקרוני בין התקשורת הממלכתית לפרטית, שכן בישראל כל סוגי ערוצי המידע מנוהלים, כך או אחרת, על ידי השמאל, ביחד עם ערוצי הידע החינוכיים, מן החינוך היסודי ועד לאקדמיה. כתוצאה מכך שטופה כל דעת הציבור בחשיבה כלכלית שמאלנית במפגיע.
ניתוח כלכלי בתקשורת הישראלית.
כששומעים את הדרך בה מתייחסים בתקשורת הממלכתית הישראלית לתכניות כלכליות, ניתן לשים לב לשתי עובדות:
העובדה הראשונה, השגרתית, היא שאלה שאמורים להעביר לנו (לציבור) עובדות, מוסרים לנו, במקום זה, אם נרצה או לא, פרשנויות.
דבר זה מייצר אצלנו תחושה מפוקפקת שכל עובד תקשורת, החל מפועל נקיון האולפן וכלה במנחים, הם מומחים ובעלי דעה מקצועית בכל דבר וענין. זה במיוחד חזק כאשר מה שיש להם להגיד אלה קלישאות בנוסח "כסף הולך אל כסף"...
העובדה השניה היא שאנשי המקצוע שמביאה התקשורת, יהיו אשר יהיו, נשמעים כאילו שוחררו לאויר העולם זה עתה מתוך תא ההקפאה של מקרר רוסי שנאטם מתישהו בשנות החמישים, כלומר: אנשים שרואים את העולם הכלכלי כמלחמת מעמדות בסגנון הישן, זה שאירופה המזרחית נחלצה ממנו רק לפני עשור. מבחינתם, הכלכלה איננה אלא סדרת טלויזיה בנושא "העשירים והעניים", שילוב של אופרת סבון ומערבון מלוכלך, שגיבורם הוא ה"עני" והאיש הרע שלהם הוא ה"עשיר".
וכפי שנשמעים דברי הניתוח הכלכלי שלהם, אין ספק שהם עדיין מאמינים בכך שהכלכלה איננה אלא מלחמתם של העשירים והעניים זה בזה…
עשיית ההון השמאלני
השמאל מצא את "אבן הפילוסופים" שבאמצעותה אפשר להפיק הון מהון: הוא עושה הון פוליטי רב מהתקפתו על כל מי שמבקש לעשות הון חמרי. מכיוון שכל התרבות מבוססת על עשיית עסקים, זהו מאגר בלתי נדלה של הון פוליטי.
רק שההון הזה מחייב את רמיסת כבודו של כל מי שחפץ להרוויח הון – וקל וחומר את מי שהצליח. מבחינתו של השמאלן, די בכך שאתה בעל הון כדי להצדיק ראייה עויינת שלך – ולא משנה כמה תהיה אדם או ארגון המסייע למטרות טובות.
ההון כרוע
הרעיון שההון מייצג רוע, הוא כל כך יסודי בתפישת השמאל, עד ששום עשיה מסחרית לטובת הציבור, שום יצירת מקומות עבודה או תוצרים, לא תשכנע את השמאלן שבעל ההון יכול להיות אדם טוב. המקרה הקיצוני ביותר שהשמאלן מסוגל להרשות לעצמו לראות את ההון כחיובי, הוא המקרה שבו ההון משמש למטרה חיובית, כמו תזונה, ואז הוא נתפס כ"רע הכרחי"...
בהשראת השמאל, חוזרים אנשים מילדות ועד זקנה על סיסמאות משומשות התוקפות את את ה"עשירים", מבלי להבין את כמה נפשם מורעלת מגיל אפס בשנאת החינם של היצרנים, שהם מקור ההון. אלה, המייצגים, למעשה, את לבה של התרבות האנושית, שותקים ואינם תובעים את קלונם, גם כאשר חוזרים אנשים בפעם המליון על המנטרה "העשירים נעשים עשירים והעניים נעשים עניים".
ובכל פעם כזו עושה השמאל עוד הון ומגדיל את אוצרו במטבעות נוספות של שנאת חינם.
שנאת הקפיטליזם
ביחד עם ההון, המושג השני השנוא על השמאל, אשר מהווה מושא למתקפותיו הרעיוניות, הוא הקפיטליזם ובניו, הקפיטליסטים.
"הביטוח הלאומי הפך להיות שופר הקפיטליזם הדורסני" נאמר לאחרונה בכתבה בגלי צה"ל, המצהירות נגד פעילות הביטוח הלאומי נגד האזרח הקטן, היורד לחייו.
בכך מעורבת טעות עקרונית: הקפיטליזם הטהור מנוגד למעורבות הממשלה בכלכלה ואילו הביטוח הלאומי, לעומתו, הוא כולו זרוע ממשלתית המשרתת את תפיסת המעורבות בכלכלה.
הקפיטליזם אינו עושר ועושר אינו איום על האזרח. במקום לראות כל פעולה של פגיעה באזרח כפעולה של "קפיטליזם דורסני", הגיע הזמן להבין שהדורסנות האמיתית, העקרונית, היא זו שמתבצעת על ידי הממשל.
העושר אינו איום על האדם ולכן גם אין שום קשר הכרחי בין פגיעה לעושר. אדם עשיר הבוחר לפגוע בעניים איננו קפיטליסט אלא פשוט נוכל, בדיוק כמו כל אדם שפוגע באחרים.
ובכל זאת, אחת מאבני היסוד של הבנין הסוציאליסטי הוא הרעיון שהעושר נעשה על ידי עושק העניים.
"עושקים את העניים" נאמר על העשירים בתכנית הכלכלית של גלי צה"ל יום רביעי 15 מרץ 06. אותו פרשן עלום שם (כי שמו לא נאמר בסיום התכנית) מודה כי עושר העשירים שייך להם, אך אם הוא שייך להם, זה לא נכון שהם עשקו את העניים, כדבריו. הוא גם אומר שאת העושר יש לחלק בצורה הוגנת יותר, אך אינו מסביר למה הוא מתכוון וגם לא נותן דוגמאות להגינות זו. זה ברור שהוא מתכוון שיש לתת לעניים יותר, אך הוא אינו מסביר מה יותר הגון בכך ובעיקר מדוע; האם זה לא הכי הגון שכל אדם יקבל את מה שמגיע לו ושמה שמגיע לאדם זה מה שיצר?
אמש נאמר על איש שעוסק בכלכלה בטלויזיה הממלכתית, בדרך של מחמאה, כי הוא מציב את האזרח הקטן לפני בעלי ההון. מדוע?
ניתן להבין מדוע מבחינות מסויימות צריך להיות שויון בין בעלי הכנסות שונות, אבל אם כך, מדוע אין בעלי ההון שווים בדיוק כמו האזרח הקטן? מדוע האזרח הקטן שווה, לדעתם, יותר?
מדוע, לדעת המצהירים, בעלי ההון אינם לפחות על אותו מישור עם האזרח הקטן? מהו הרע שעשו בעלי ההון שיש להציב את האזרח הקטן לפניהם? למה הוא שווה יותר? זהו טבעה של הביקורת החברתית-כלכלית של היום.
זוהי תמציתה של ה"חברתיות", שהיא שם בן זמננו לסוציאליזם. בדברים יש משום סתירה, אם מבינים שהסוציאליזם, על אך מה שמשתמע משמו, הוא לא רק לא חברתי, אלא גם נגד החברה...
סוציאליסטי זה אנטי-חברתי
כל מדינה שניסתה אותו פגעה בחברתה – והפגיעה היתה חמורה הרבה יותר מאשר כלכלית; הסוציאליזם תופס את החברה האנושית כמהות הנמצאת במצב של מלחמה קבועה – מלחמת מעמדות, ומתוקף תפיסה זו הוא פועל, בעיקר כנציגם של המעמדות הנמוכים, נגד המעמדות ה"גבוהים", כלומר העשירים – והצלחתו הכלל-עולמית באה לידי ביטוי בכך שהוא יוצר חברות העוסקות במלחמת אחים מתמדת ובהפצת שנאה.
מכיוון שאין באמת מלחמת מעמדות במציאות החברתית וכל העובדות מצביעות על כך שבחברת רווחה נמצא מצבם של העניים והעשירים גם יחד בתנועה מקבילה ולא מנוגדת – יש לקוות כי העשירים האותנטיים, כלומר אלה שהשיגו עושר בדרכי יצרנות (ולא כמו פושעים או פקידים ממונים, על ידי ביזה) יקבלו את מידת החופש הראויה לאדם, אשר תאפשר להם להתקדם ולסייע בכך לקידמת החברה כולה.
הקלישאה הסוציאליסטית לא נפלה אף פעם מהמקום השמור לה בתקשורת הכלכלית, ובמיוחד מהרעיון שמלחמת העניים בעשירים – מלחמת המעמדות המרכסיסטית – עדיין שרירה. דוגמה לכך התרחשה כאשר כתבת הרדיו הנודעת שלי יחימוביץ', אשר חדרה לפוליטיקה על ידי הקפצה פוליטית, ביטאה את הבנותיה הסוציאליסטיות בהתכנסות כלכלית שבה השתתף סטנלי פישר, נגיד בנק ישראל.
שלי יחימוביץ' מעמידה את פישר על מקומו
מירב ארלוזורוב, "הארץ" 4.4.06 כותבת:
"...במסיבת עיתונאים העז סטנלי פישר, נגיד בנק ישראל, והתבטא נגד העלאת שכר המינימום. "ראוי היה שפישר ימתין עד למינויו של שר האוצר החדש בטרם יתבטא" נזפה בו שלי יחימוביץ'.
"...לא רק שההתבטאות נגד פישר חשפה חוסר סובלנות תהומי – אלא שהיא גם חשפה חוסר הבנה... פישר הוא היועץ הכלכלי של הממשלה ...וזוהי חובתו... לחוות דעה בנוגע למדיניות הכלכלית הרצויה של הממשלה"
ארלוזורוב מוסיפה את האבחנה החשובה הבאה:
"הישראלי הממוצע הוא בור בעניני כלכלה, ולכן כאשר יחימוביץ' אומרת כי כלכלה איננה מדע, היא אינה זוכה לקיתונות של ביקורת. שומעיה אינם מבינים דבר בכלכלה, בדיוק כמוה... ...אי אפשר להתפלא על כך שאין לכלכלה כל ייצוג בבית הנבחרים הישראלי. בכל תולדותיה של כנסת ישראל לא כיהן בה מעולם כלכלן – אדם בעל השכלה כלכלית העולה על תואר ראשון.
באף מדינה אחרת לא היו אומרים לנגיד הבנק המרכזי שישתוק משום שלא ראוי שיתבטא בנושאים כלכליים. רק בישראל כלכלן הוא בהכרח חזיר קפיטליסטי – ולא מי שחושב שמדינה צריך לנהל, ובשביל לנהל אותה צריך להבין גם בכלכלה.
והרמז ברור.