ישראל הכוזבת
- פרטים
- עידכון אחרון ב-ראשון, 28 אוקטובר 2012 10:37
- כניסות: 1056
ישראל הכוזבת
שלושה מיתוסים מהווים את מסד מדינת ישראל: 1. שהיא יהודית. 2. שהיא חופשית. 3. שהליכוד – או, אם תרצו, הימין - היה בה אי פעם בשלטון.
אמונת הכזב השלישית מהווה חלק חשוב מהונאת הציבור בימינו: כי על אף ש"הליכוד" ניצח בבחירות וראש הממשלה ושריו הם אנשי תנועה זו – הנחשבת למייצגת הימין בישראל - המדיניות המעשית שמתבצעת על ידי ממשלת ישראל בתחומים רבים היא שמאלנית לגמרי. אחת הדוגמאות לכך היא מדיניות הבטחון, שהעומד בראשה, ראש הממשלה, דאג להעמיד בראש המשרד העוסק בה את מי שהיה ראש ממשלה מצד השמאל.
בשל כך נוצר מצב שבו למעשה, ראש הממשלה של ישראל בפועל, לפחות בתחום הפוליטי, הוא מי שהיה ראש הממשלה שלה מטעם "העבודה", והמחזיק היום בתפקיד שר הבטחון, אהוד ברק. סקירה עובדתית של מדיניותו בפועל מצביעה על האידיאולוגיה השמאלנית שאותה הוא משרת – ואין היא מתבטאת רק בדרך שבה הוא מפעיל את צה"ל נגד אזרחי ישראל המתיישבים (כאילו הם אויבי המדינה) אלא גם בהתבטאויותיו הרבות בתקשורת, אשר מכסות טווח נושאים רחב יותר מאלה שלגביהם מוצא לנכון ראש הממשלה הנבחר נתניהו להביע את דעתו. לדוגמא:
לאחרונה, למשל, הצהיר ברק כי הוא תומך בעמדתן של מדינות אירופה שמתחו ביקורת על ישראל בשל ההתנחלויות שביהודה ובשומרון. כששר הבטחון של מדינת ישראל תומך בעמדה מדינית חיצונית המתנגדת לפעולת אזרחי ארצו מהווה משמעות הדבר לא רק בגידה פשוטה של שר בציבור אזרחיו, אלא גם נימוק המסביר את מדיניותו זו של צה"ל כתמיכה בביקורת האירופאית הנ"ל – מה שעושה את אהוד ברק למשקיען פוליטי בתמיכה עתידית בו מצד אירופה (על יסוד ההנחה שבעתיד הלא-רחוק הוא ינהל את מדינת ישראל).
בהצהרתו זו הצטרף ברק גם כשר חוץ נוסף לישראל הכוזבת, שכמו במקרה של ראש הממשלה יש לה, בצד שר החוץ הרשמי שלה, אביגדור ליברמן, גם שר חוץ חוץ בפועל, שמעון פרס, שגם הוא מגובה על ידי העולם כזוכה פרס נובל על תהליך השלום. למותר לציין כי מדיניותן של אירופה וארה"ב, התומכות ב"תהליך השלום" מעניקות מעמד של ממשלת צללים (כלומר ממשלה בפועל) לכל ראשי השמאל שאינם זוכים בתמיכת הציבור הישראלי, אך מאידך אין מבחינתם שום מעמד פוליטי לגורמים לאומיים ושומרי מצוות בין אזרחי ישראל – וגם לא לחוגים ליברליים בתחומי כלכלה שאינן מצייתים לסוציאליזם.
בהקשר זה נכנס שוב לתמונה אהוד ברק כשהוא קורא להרחיב את מסגרת התקציב כדי לענות על הדרישות שהועלו במחאת האוהלים. את דרישתו זו הוא תומך באידיאולוגיה פרגמטיסטית למהדרין: "לממשלה יש אחריות עליונה להבטיח את יכולתו של צה"ל".
אך כמי שפרץ את סמכויות משרד הבטחון ובכך הציג עצמו כפורץ דרך רעיוני היכול להנהיג מהפכה נגד הממסד החוקי בישראל כמו כל סטודנט אדום הפועל נגד הממסד הקפיטליסטי, ידע אהוד ברק לשאת את דברו גם ביחס לפרולטריון המקומי; בהקשר זה אמר לגבי המחאה החברתית כי יש ..."לפרוץ את מסגרת התקציב ולהרחיב אותו" כדי לפתור את הבעיה.
וממש לאחרונה התבטא ברק, ראש הממשלה, שר החוץ ושר הבטחון בפועל כמו כל איש שמאל הרואה את השויון כעקרון יסוד ערכי גם ביחס לצבא; בענין זה אמר כי "יש לממש את העקרון של נשיאה שווה בנטל" – ואין ספק שהוא מודע באופן מלא לכך שבישראל מהווה האיזכור של "נשיאה שווה בנטל" ביחס לצה"ל קריאת קרב נגד החרדים.
המצב שבו רעיונות השמאל שולטים במדיניותה של ישראל, התקשורת שלה תומכת בהם ומצטטת את אישי השמאל שלה על כל גבעה והמערכת המשפטית שלה מעניקה גיבוי לכל פעולה שיש לה ערך מעשי מבחינת הפוליטיקה של השמאל החוץ-פרלמנטרי (כמו כל מה שמגיע לבג"צ מכיוון תנועות זכויות האדם (כביכול) והתמיכה הפרלמנטרית בפלסטינים) מבטא באופן ברור את שליטתו של השמאל הרעיוני במדינת ישראל – וברור שנתניהו וחבריו שאינם מצליחים (אם הם בכלל רוצים) להתנגד לו, מסייעים בידו.
אז מה עם שלטון ה"ליכוד"? נכון, היו פעמים בהסטוריה של המדינה שבהן ניצח "הליכוד" בבחירות בישראל ובממשלה היו אנשי ציבור ממפלגה זו, אך תנועת ה"ליכוד" אף פעם לא קיבלה הזדמנות אמיתית לשלוט במדינה; מדיניותה של ישראל היתה תמיד – גם כשמבחינה רשמית החזיק הליכוד בשלטון – מדיניות של שמאל. הדבר נבע מכך שהשמאל הישראלי מעולם לא ויתר על שליטה במרכזי הכוח של ישראל ותמיד תמיד שלט ללא מצרים בכל המוסדות הראשיים של השלטון, שבאמצעותם קבע מה יהיה בבטחון, בכלכלה, ביחסי החוץ – ובעיקר בתכני החוק והמשפט שנקבעו על ידו מקדמת דנא.
רבים מאזרחי ישראל – ובמיוחד התמימים שבחרו נגדו - מאמינים שהליכוד נמצא בשלטון ("עובדה: נתניהו ראש ממשלה!") אך כפי שנאמר כבר לא פעם על ידי המציאותי מבין אנשי הציבור של ימינו, משה פייגלין: אם המדיניות שהממשלה מבצעת בפועל היא זו של המפלגה שהפסידה בבחירות – אז היא זו שניצחה! וזה מה שמסביר את החזקתו של המפסידן מן "העבודה" בעמדה המאפשרת לו להפעיל את צה"ל נגד המתיישב היהודי ואת החזקתו של המפסידן השני מאותו ממסד, היושב בבית הנשיא, במעמד שר החוץ של ישראל על אף שלא נבחר לכך.
בינתיים ממשיכה החקיקה הפרלמנטרית בישראל להתנהל על אדני השגרה השמאלנית, כאשר גם אם נציגי הציבור הלאומיים, הדתיים והשפויים מנסים לבצר לעצמם מעמד בעל קיימא, הם נאלצים לעשות זאת באמצעות מוסכמות חקיקתיות שירשו מהשמאל שהקים את המדינה, ודאג ששום דבר לעולם לא יקרה בישראל אם לא יתאים למסגרות שיצר.
מאז הקמתה מתנהלת מדינת ישראל ברוח הציות לגורמים המשלבים דיכוי סוציאליסטי שמאלני של ערכי הלאומיות, החופש, ומסורת ישראל, כפי שהם מתבטאים בכליה של העריצות הריכוזית שהוקמה בשנת 48. כלים אלה עדיין שרירים וקיימים במסגרות הממסד הישראלי, המקפיד על כך שגם אם תיכנס למשרדי הממשלה תנועה פוליטית שמגמתה המוצהרת לאומית ו/או דתית היא תהיה כבולה באפשרויותיה מבלי יכולת אמיתית להנהיג שינוי של ממש ברוח העקרונות המנוגדים השולטים בכיפה.
שני הכזבים היסודיים שהוזכרו בפתיחת מאמר זה – היותה של ישראל יהודית וחופשית – בוססו באמצעות מערכות חוקי יסוד שנחקקו על ידי השמאל קרוב להקמת המדינה באופן שאין למתנגדיהם הפוליטיים אפשרות מעשית לבטלו: בישראל מובטח שהחוק הקיים כפי שהוא לא יוכל לעולם להיות יהודי או חופשי; בישראל הנוכחית לעולם לא יוכל רוב דתי להחזיק בשלטון ולדאוג שלא יהיו בה חוקים המנוגדים להלכה היהודית – ומגמות כלכליות ליברליות הדוגלות בחירות כלכלית ובשוק חופשי לא יוכלו לעולם, בישראל במתכונתה הנוכחית, להביא למצב שבו ישוחררו אזרחיה מפגיעתו של החוק הממשלתי המנהל את חייה הכלכליים של המדינה.
Normal 0 false false false EN-US X-NONE HE MicrosoftInternetExplorer4 /* Style Definitions */ table.MsoNormalTable {mso-style-name:"Table Normal"; mso-tstyle-rowband-size:0; mso-tstyle-colband-size:0; mso-style-noshow:yes; mso-style-priority:99; mso-style-qformat:yes; mso-style-parent:""; mso-padding-alt:0in 5.4pt 0in 5.4pt; mso-para-margin-top:0in; mso-para-margin-right:0in; mso-para-margin-bottom:10.0pt; mso-para-margin-left:0in; line-height:115%; mso-pagination:widow-orphan; font-size:11.0pt; font-family:"Calibri","sans-serif"; mso-ascii-font-family:Calibri; mso-ascii-theme-font:minor-latin; mso-fareast-font-family:"Times New Roman"; mso-fareast-theme-font:minor-fareast; mso-hansi-font-family:Calibri; mso-hansi-theme-font:minor-latin;}
ובשל כך לא יוכלו אזרחי ישראל לעולם לגלות את הסוד שדאגו מקימי המדינה לשמור מפניהם: שאין כל ניגוד עקרוני בין מסורת ישראל לבין מה שמכונה הליברליזם הכלכלי –וששני אלה הם היסודות האמיתיים של מדינה יהודית מתוקף היותה של היהדות חופשית.