מטפיסיקה חברתית וביקורת

 

מיומן הפילוסוף מבט הגותי על מה שקורה

 

מטפיסיקה חברתית וביקורת

אחת הפגיעות הקשות ביותר של המטפיסיקה החברתית הוא אי היכולת לקלוט ביקורת כביקורת אובייקטיבית אלא אם היא נעשית על ידי צד שהוא "נטול ענין".

זה מתבטא בכך שאם מישהו מעיר לך על משהו אתה מיידית חושב על אויבות, על מלחמה ביניכם ועל כך שהוא מנסה לפגוע בך. הנושא הנדון מגיע הרבה יותר מאוחר לטיפול אם וכאשר תתגבר על הבעיה הפוליטית...

כשאתה מגיע לבית-החולים או לבית ספר כלשהו אתה תהיה מוכן לקבל מהרופא או מן המורה את הבשורות הרעות ביותר ואת הביקורת החמורה ביותר כאילו היא נאמרת על ידי מכשיר אובייקטיבי. זה איננו מה שקורה במקרה של ביקורת ידידותית. משמעות הענין היא קודם כל ניתוק והרחקה של אפשרות הביקורת עליך מצד אנשים שמכירים את הקשר הידע היותר מלא של החיים שלך (ולפחות במובן זה בעלי כושר גבוה יותר לשפוט ולבקר) והעצמת השיפוט והביקרתיות המבוססים על רעיונות מופשטים ודוגמות יבשות על חשבון ההתאמה לידע המסוים והמפורט אשר במציאות.

בנוסף, נותן מצב זה לגיטימציה לאנשים זרים לבקר אותך ומבטיח להם שהם עושים עבודה טובה (עובדי ממשלה למיניהם המטפלים בעניניך, למשל) רק על יסוד העובדה שאינם מכירים אותך מקרוב. זה מקנה לציבור את הבטחון העצמי שבקביעת אשמתו של פושע ע"פי כתבה בעיתונות או, ע"פי אותה עדות, קביעה של מי שיוכל לנהל את עניניו הכלכליים-מדיניים בצורה הטובה ביותר (כמו פקיד, למשל).

כל אלה, אגב, עומדים בניגוד גמור למה שנדרש לגבי שיפוט ולביקורת במציאות, בחיי היום יום, חיי המעשה, אשר בהם יבקש האדם את מכסימום הביקורת ממי שהוא מעריך את שיפוטם בשל קרבתם דווקא. אך ההרגל המוטעה שבמחשבה שהקרוב אינו אובייקטיבי הדבר יוצר נתקי תקשורת, בלבולים ואי נעימויות רבות שמחלישים ביותר את יכולת העמידה על רגליים איתנות במציאות.