מחלת השנאה

 

מיומן הפילוסוף מבט הגותי על מה שקורה

 

מחלת השנאה

לשנאה יש מקום תבוני במערכת הרגשות האנושית, כשהיא מכוונת, בצדק, כלפי מי שגרם לשונא רעה. אך יש מצב של שנאה לא צודקת, אשר מבוססת על טעות. שנאה מסוג זה עלולה להתפתח לכדי מחלה המקיפה חברה שלמה ולהיות במצב של מגפה, שבה לוקה ציבור שלם. זהו, בדרך כלל, המעמד של מה שנקרא אנטישמיות, הנפוצה ברמה הרגשית כעוינות היהודי עקב שקרים והטעיות בנות מאמץ מושקע של דורות רבים.

ה"שנאה שכנגדנו" שכל יהודי חש בה במידה זו או אחרת ולאחרונה יש בה גם כוונה פוליטית אנטי ישראלית מבושלת היטב היטב כבר למעלה ממאה שנים. גם אם נעריך את נשאי השנאה כקרבנות, עלינו לראות אותם כחולי צרעת אשר, עם כל הצער על מצבם ועם כל ההזדהות הרחמנית עם כאבם, אין חולק על כך שיש להפרידם מחברת האנשים הבריאים כדי שלא יפיצו בה את מחלתם.

ובהזדמנות זו יש לדעת להבחין בין רגש לרגשנות; בזמן שהראשון הוא חלק טבעי של מערכת חיה, השני הוא הוצאת הדבר מהקשרו וניפוחו אל מעבר ליחסים אמיתיים, עד כדי הגעתו למצב שבו הוא הופך לרגש שליט על רוח האדם. החולה במחלת השנאה במידה החמורה שלה, עלול להימצא במצב שבו נשללת ממנו כל הנאת החיים כי כל שהוא ממוקד בו הוא פגיעה במושא שנאתו.

נתונים נוספים