מושגיות כהתמחות

 

מיומן הפילוסוף מבט הגותי על מה שקורה

 

מושגיות כהתמחות

אם התנועה של ההתפתחות הרוחנית האנושית של היחיד היא מאי-מושגיות למושגיות, ניתן לתאר את הנקודה שבה מתחיל הילד לקרוא ולדבר כנקודת התחלת התמחותו, כאדם, בתחום המקצועי שבו יעסוק כל חייו.

אם, כמשל, ניקח את התחלת הלימודים באוניברסיטה כנקודה שבה יש עליה בידע לגבי הנושא ההתמחותי (למשל רפואה ומשפטים) וירידה בידע או שכחה לגבי הידע הכללי שרכש היחיד בבית הספר היסודי שלפני האוניברסיטה, יהיה הנמשל עליה במיומנות השימוש בשפה בחשיבה וביטוי וירידה בשליטה ביסודות הלשון.

ירידת כושר מסוג זה איננה הכרחית, אך גם אם היא מתרחשת לא מדובר בנטישה כוללת של ידיעת מושגי היסוד או הקשרים ביניהם. חשוב לזכור, בהקשר זה, שכפי שבניין "שומר" את יסודותיו ו"משתמש" בהם גם אם הפעילות העיקרית שלו מתבצעת בקומות שנמצאות מעל פני האדמה, הידע היסודי האנושי עדיין נמצא בזיכרון היחיד שהוא, בעצם, יסודו של מבנה הידע האישי שלו.

בכל מקרה, תפיסת המושגיות כהתמחות מכשירה את התודעה לראיית האדם כבעל מקצוע טבעי – הדיבור – שמשמעו שליטה ביכולת הביטוי והמחשבה שמאפשרת ההחזקה ביכולת המושגית.