502
- פרטים
- עידכון אחרון ב-ראשון, 28 אוקטובר 2012 10:37
- כניסות: 677
תגובות לאירועי היום תמוז תש"ע
ההישג והחטא.
300 מליון אירו הוענקו השנה על ידי האיחוד האירופאי לרשות הפלסטינית. הדבר מבטא כשל מוסרי כפול, שכן לא רק שסכום זה הוא למעשה מענק גזול שנלקח ממשאביה של אירופה מבלי שתהיה למשלם המסים האירופאי בחירה אמיתית לגבי שימוש זה במשאביו, אלא שהדבר אינו משמש להגברת הכרת התודה של הממשל הפלסטיני אלא בדיוק להיפך: ממשל זה רואה את כל הסיוע שהוא מקבל מן החוץ – ודבר זה נכון גם לגבי הסיוע מישראל – כדרך של המסייעים להגדיל את תלותו בהם.
בשל כך משיג סיוע זה – כמו זה שאותו מעניקים ארגוני השמאל ל"נצורים" בעזה – יותר שנאה ועוינות מאשר את האהבה שהוא מתיימר להשיג.
בדבר זה יש משום תשובה לשאלה: אם הערבים כל כך לא אוהבים את מדינת ישראל איך זה שהם לא מוכנים לוותר על תעודות הזהות שלה וממשיכים להגר אליה ממדינות ערב?
בענין זה חוטאים אלה המעניקים סיוע לנזקקים כאשר אינם מבינים שבצד תשלומי הביטוח הלאומי של ממשלת ישראל לאזרחיה הערביים – כמו אלה שמעניק להם העולם החופשי – קיים ברשות המערב דבר אחד שנקרא "חופש" שאיכשהו מועיל לאדם באשר הוא, אפילו אם הוא ערבי.
בנקאות של גזל.
רובם ככולם של אזרחי ישראל מחזיקים את ממונם בבנק ועושים באמצעותו את כל פעולותיהם הכספיות. אלא שבשל החוק הנוגע לבנקאות בישראל אין ללקוחות הבנקים אפשרות בחירה אמיתית בין התנאים השונים שמציעים בנקים בשוק חופשי ושומה עליהם לשלם לבנקים סכומי עתק עבור פעולתם. תשלום זה, אשר אינו מוצדק מבחינה כלכלית מציאותית משמעו גזל ברשות החוק הממשלתי.
הדיווחים המראים עליה ברווחיותו של בנק הפועלים בשנה האחרונה כוללים את ציון העובדה שחלק גדול מרווחים אלה נובע מהכנסות המתקבלות כתוצאה מדמי עמלה שאותן גובה הבנק. משמעות הדבר היא, למעשה, שהבנק מבסס את הונו יותר ויותר על חיובם של לקוחותיו לשלם את דמי פעולתו באמצעות רשיון ממשלתי, מה שהופך אותו מבחינה מעשית לזרוע גביה נוספת של הממשל מכיסו של האזרח.
המערכת הבנקאית הישראלית, שלא כמו בעולם החופשי, יכולה להיות בטוחה ברווח הקל שהיא עושה בשל קיומו של חוק המכריח את לקוחותיה לא רק להיות אסיריה אלא אף לשלם בעבודתם את הוצאותיה.
חסינות שמית.
נראה שקשה ביותר להפריך את אמונת העולם בכך שמשט האויב שניסה לפגוע בשליטה הישראלית בשבוע שעבר לא היתה כזו של שלום – אבל נראה שאלה שהצמידו למשט את השם "שלום" העניקו לו בכך עמידות וחסינות שמצליחה להישאר בלתי פגועה על אף כל מה שחשפה ישראל אודות המחבלים האלימים שבאו בו והאמל"ח הרב שהגיע עימם.
העובדה שמלת הקסם "שלום" לא הוכיחה את עצמה גם במקרה של בית השלום הזכור לטוב בחברון רק מראה את הבדל בין יחס השלטון בישראל לנתיניו לבין יחס העולם לאויבי ישראל – הבדל שקיים בין זלזול גס לבין אמונה טפלה בלתי מסוייגת.
כבוד לאומי...
במה שהיה כנראה צעד של מחאה ביחס לאירועי משט ה"שלום", תורכיה ביטלה את השתתפותה בכנס של "יד ושם" שהיה אמור לעסוק בשואת יהודי אירופה. לא ברור עד כמה היה שר החינוך גדעון סער, שציין בהקשר זה כי "אנו עדים כיום להתפרצותה של אנטישמיות חדשה", מודע לכך שמשרד החינוך החליט לפני מספר שנים להתעלם מההצעה לכלול את רצח העם שערכו התורכים בארמנים בתחילת המאה שעברה – מה שמראה עד כמה נזהרה אז ישראל מלפגוע בכבודם הלאומי של התורכים.
אוהד קמין