482
- פרטים
- עידכון אחרון ב-ראשון, 28 אוקטובר 2012 10:37
- כניסות: 574
תגובות לאירועי היום אדר תש"ע
האינטרס המשותף.
במטרה מוצהרת לפתור את הבעיה שנוצרה ביחסים שבין סין לארה"ב הגיעו לאחרונה שני אנשי מדינה אמריקניים בכירים לבירת סין. לצרכים תקשורתיים תוארה הפגישה כביטוי של אינטרס משותף לשתי המדינות.
קשה שלא לתהות על מהות אינטרס משותף מוצהר זה, בהתחשב בהבדל העצום שקיים בין הערכים הפוליטיים שעליהם מתבססות שתי האומות; הרי בארה"ב נהנים האזרחים ממידת החופש הגדולה ביותר שקיימת בעולם ואילו לעומת זאת בסין אין השלטונות מאפשרים לאזרחים אף את מימוש זכויות האדם הבסיסיות ביותר. לפיכך, הרי שמבחינה עקרונית, אף אם איש מבין שתי האומות אינו מצהיר על כך, משמעות הדבר היא שבין ארה"ב לסין מתחוללת מלחמה. במובן זה, לא רק שיש טעות בראייתן של ארה"ב וסין על מישור משותף, אלא שהיחסים האמיתיים ביניהן מייצגים ניגוד כלל-עולמי, הקיים בעולם, בין בני אדם חופשיים לעבדים – והאינטרס המשותף שיש להם הוא זה המשותף לכל בני האדם בעולם: חופש.
פאראנויה דארוויניסטית.
יותר משהצביעה על טעות, כשל הגיוני או סתירה בדבריו של שר המדע, חשפה ההתעוררות האקדמית מצד האקדמיה להגנת המדע המותקף-לכאורה על ידי ד"ר אביטל את גישתה הדוגמטית ורדידותה האובייקטיבית. שכן היא הראתה שהאמת, בעיני החותמים על הצהרת המחאה, השובתים לאות הזדהות והנותנים הצהרות בענין לתקשורת, היא ענין פוליטי.
את הפאראנויה המקומית ירשה האקדמיה המתגוננת מתרבות המערב, הרואה בהיצמדות לתיאוריה הדארוויניסטית משום הגנה על ה"חופש" החילוני מפני ה"כפיה" הדתית. למעשה, יש בעצם המחשבה שתיתכנה שתי אפשרויות בלבד להסבר קיומם של מיני החי - הדת ודארווין – משום אמונה טפלה בלתי מבוססת. זו הופכת, עם כל ביקורת קלה על השיטה הדארווינסטית, לביטוי של פאראנויה מפני הדת.
מה שמגלים מגיני האקדמיה בהזדעקותם נגד הכפיה הדתית הוא את הכפייתיות הקיימת בממסדם עצמו, אשר אינו מרשה את חופש המחשבה או את הבעת הדעה, שהם היסוד לכל התפתחות תרבותית אמיתית.
מסלול עוקף צדק.
לאחרונה נתפרסם כי הושג הסכם בין ח"כ דני דנון (ליכוד) לנציגי משרד האוצר ומשרד ראש הממשלה, לפיו תפצה המדינה אזרחים, קבלנים ורשויות מקומיות שנפגעו מהקפאת הבניה ביו"ש. על פי ההסכם, עשרות מליוני שקלים יועברו לרשויות באופן מיידי, וכל מי שנפגע יוכל לקבל פיצוי במסלול הירוק אשר תוכנן ע"י הח"כ דנון.
אך מה שנראה לכאורה כמו טיפול נאות בבעיות העולות מחוק ההקפאה אינו אלא עקיפת המסלול הצודק האמיתי; הצדק דורש שממשלת ישראל, אשר פגעה קשה באזרחיה, תהיה חשופה לתביעותיהם של כל מי שנפגע מהחלטותיה – ושעד כמה שניתן יהיה להוציא, לצורך מימון נזקי הנפגעים, את המשאבים מכיסי יוזמי, מקבלי ומבצעי ההחלטות השגויות.
אם היתה עולה הצעה לפיצוי מסוג זה בכנסת היה בכך לא רק משום הצהרה על דרך נכונה אלא גם משום השראה לתביעות רבות נוספות של אזרחים על פגיעה בזכויותיהם כמו, למשל, מגורשי גוש קטיף.
המלחמה נמשכת.
עבדאללה ברגותי, המרצה 67 מאסרי עולם בגין 66 מקרי רצח וסיוע לרצח של אזרחים ישראלים, האמור להשתחרר בעיסקת שליט, הצהיר: "גם אחרי שאשתחרר אמשיך להילחם למען פלסטין כל עוד יש כיבוש." אין כמו הצהרה זו להמחיש כי לא רק שהמחבלים הכלואים בישראל אינם מתכוונים להפסיק להילחם נגדה, אלא שגם בהיותם מאחורי סורג ובריח הם ממשיכים את מלחמתם. ודי בדבר זה, הנובע מתחושתם שהם נמצאים בעמדת כוח, כדי לבטל על הסף כל עסקה הכוללת את שחרורם.
אוהד קמין