464
- פרטים
- עידכון אחרון ב-ראשון, 28 אוקטובר 2012 10:37
- כניסות: 679
תגובות לאירועי היום כסלו תש"ע
ובחרת בחיים.
במאמר המצדד בשחרורו של גלעד שליט תמורת שחרור מחבלים רוצחים ציינה זהבה גלאון: "ראש הממשלה בנימין נתניהו מבין שקדושת החיים גוברת על כל שיקול אחר ושצריך לבחור בחיים."
אך האם יש מישהו בישראל - שחור או לבן, גבר או אשה, משמאל או מימין – שלא חושב שקדושת החיים היא ערך עליון? הרי זהו בדיוק גם נימוקם של אלה שמתנגדים לשחרור מאות הרוצחים-בכוח תמורת שליט.
מלחמה עכשיו.
המאפיין ילדים קטנים הוא שמה שהם חושקים בו הם רוצים "עכשיו!" אין לספק ילד הרוצה בדבר כלשהו כי מאווייו יסופקו בעוד שבוע, יום או אפילו שעה. כמו אצל בעלי חיים, תפישתם ממוקדת רק בהווה.
בדומה לכך מייצגים רמה תפיסתית נמוכה גם השמאלנים הנאיביים, אנשי "שלום עכשיו", שיותר משנות דור הם מצהירים על הצורך הפרגמטי שבפעולה עכשווית כדי להרוויח בשלב מאוחר יותר ולאורך זמן.
החלטת הקפאת הבניה של ממשלת נתניהו מצטרפת לעקרון הקיים בהלך רוח נמוך זה. באמצעותו של הדבר מנסה נתניהו להרגיע אותנו, את האמריקנים ואת הפלסטינים גם יחד כי מדובר רק בהחלטה זמנית – אך ברור לכל המעורבים כי הבעיה היא לא רק מוטעית מבחינה עקרונית אלא גם מעשית, שכן ההסטוריה הפוליטית מוכיחה שלא ניתן לעצור את סחף הויתור לאויב אחרי שזה כבר החל; ל"עכשיו" אין אחר-כך.
אמירה אילמת.
מן הדממה הרועמת שבה התייחס עולם התרבות הישראלי לפטירתה של הסופרת נעמי פרנקל ניתן ללמוד רבות על שליטיה השמאלניים של התרבות המקומית:
קודם כל, את היקף שליטתה המלאה של ה"ברנג'ה", שכפתה התעלמות מפטירתה של הסופרת על מרבית ערוצי התקשורת. אך יותר חשוב מכך, את חוסר יכולתו של איש התרבות השמאלני להתעמת עם מהותו של שינוי הכיוון "משמאל לימין" או מהחילוניות לדתיות, שעבר על רבים וטובים שהיוו חלק מהממסד המקובל וביניהם כאלה שייצגו בגלגולם הקודם את ערכי החילוניות הגאה כמו, למשל, הרב אורי זוהר יבדל"א.
מזימה?
ההתפתחויות המהירות בתחום עצירת הבניה היהודית ביש"ע מעלות חשד שמדובר בתוצאת לחץ המופעל על מדינת ישראל מבית ומחוץ גם יחד; הרי רק מספר ימים עברו מאז הכרזת ראש הממשלה על עצירת ("הקפאת") הבניה היהודית ביהודה ושומרון וכבר הופיעו בישובים היהודיים פקחים מטעם, ערכו רישומים של בניה וחילקו צווי הגבלת פעולה לעוסקים בה.
המהירות והיעילות היחסיים של פעולות אלה, שאינם אופייניים לפעילות הרגילה של מהלכי הממשל הישראלי, מעידים על קיומה של הבנה, הסכמה ואולי אף תכניות קודמות בין ראש הממשלה לשר הבטחון (ואולי אף גורמים נסתרים אחרים) לגבי תכנית עצירת הבניה.
מה שישראל לא עשתה.
מעבר לכל מה שנעשה כדי לצמצם את הנזק שבפרשת גלעד שליט, דבר אחד ישראל לא עשתה די: לדבר. ראש ממשלת ישראל, העומד בראש מדינת ישראל, האמורה לייצג את ענינו של עם ישראל, לא עשה את מה שעושה גם אחרון המרצחים: להצהיר על מוסריות עצמית תוך גינוי אי המוסריות של האויב הישראלי והדגשת הניגוד בין מוסריותה של מדינת ישראל לבין אי מוסריותם של אויביה הרוצחים האכזריים.
שכן בין אם מדובר באנשי החיזבללה, החמאס, הרשות הפלשתינית או ארגונים התומכים בהם, המשותף לכל אלה הוא זעקת החמס המתמדת שלהם נגד ישראל ה"לא מוסרית" בשל פשעיה-כביכול כנגדם.
בנושא זה אל לישראל לשתוק ולו לשעה אחת; שומה על מנהיגיה להוקיע את אי מוסריותם של אנשי ארגון החמאס וכל המסייע להם ולא להפסיק להציגם כמות שהם: ככנופיית רוצחים נתעבים.
אוהד קמין