440
- פרטים
- עידכון אחרון ב-ראשון, 28 אוקטובר 2012 10:37
- כניסות: 621
תגובות לאירועי היום תמוז תשס"ט
מיסוי חינוכי.
מס הבצורת החדש המוטל עלינו בצורת מחיר מופקע שעלינו לשלם על צריכת המים שלנו מלמד על כך שהפקיד הממשלתי רואה את אזרחי ישראל כתלמידים סוררים ששומה עליו לחנכם לתרבות צריכה אחראית ומתחשבת בזולת. כמו במשרד החינוך, ננקטת בתחום זה הגישה שכל מה שנדרש הוא ענישה מתאימה.
חבל שאין בידי משלם המסים הישראלי היכולת החוקית לחנך את נציגיו בממשל באמצעות קנסות חינוך מיוחדים שיטיל עליהם בכל פעם שייכשלו בניהול עניניו. דוגמה ראשונה לסוג כזה של חינוך יכולה היתה להיות הטעויות הרבות שנעשו על ידי המדינה בנושא המים, אשר הביא אותנו למצב העכשווי:
די בתצפית על הפרדסים בנגב כדי ללמוד על הגידולים הבזבזניים שהרשו לעצמם החקלאים הישראליים שקיבלו מים זולים במסגרת ההקצבות ללוביים החקלאיים; חלק מהקיבוצים שנהנים מהם כבר מזמן אינם זקוקים להם בשל נטישתם את תחומי החקלאות לטובת עסקים אחרים, שכוללים ...מכירת זכויות מים.
אל מול החקירה המתנהלת בעצלתיים (על חשבון הציבור) לגבי נושא עיכוב מרכזי התפלת המים מזה שנים על ידי הביורוקרטיה המקומית זועקת העובדה שבמסגרת ההסכם עם ירדן מספקת לה ישראל 50 מליון קוב לשנה, בזמן שהטלת המס החדש מכוונת לחסכון מוצהר של 60 מליון קוב לשנה. שלא לדבר על כמויות המים המוזרמות על ידי ישראל לרצועת עזה מבלי להתחשב בתשלום הפלשתיני, שכן ישראל אינה יכולה להרשות לעצמה תמונות תקשורתיות של ילדים פלשתינאים מתים בצמא...
ועל כל אלה מי ישלם? רק אנחנו.
הוא מ-פ-חד.
יכול להיות שזהו ההסבר לויתור של ראש ממשלת ישראל כמעט בכל נושא עקרוני למול לחצים מבחוץ. אך לשמוע מפיו של נתניהו את צליל המלים "שתי מדינות" הוא לשמוע צליל של בגידה בערכי היסוד של הליכוד ובבוחרי הליכוד גם יחד. כפי שניתן להבין ממלחמת הלחצים המתחוללת, כוח הלחץ שמפעיל האויב על נתניהו עושה את שלו. ואם בהפחדה עסקינן, נשאלת רק השאלה: מדוע אנשי האופוזיציה מפחידים את ראש הממשלה יותר מאשר חברי הקואליציה שלו? או במלים אחרות: במה בדיוק מאיימים עליו הגורמים המביאים אותו לחזור בו מהבטחותיו לבוחריו, עד שהוא חושש מהם הרבה יותר משהוא חושש מלהפר את הבטחותיו לאלה שעימם כרת ברית?
בחזרה למלחמת הא(זר)חים.
ראיית המתחולל בישראל כמלחמת אחים יכול להיתפש כגישה קיצונית או ריאלית. בכל מקרה, העובדה שהמצב הפוליטי הפנימי הביא לכך שהרב דב ליאור מצא לנכון להזהיר את המתיישבים ביהודה ובשומרון מפני תנועת כוחות צבאיים בחשש שמדובר בכאלה המיועדים להריסת ישובים.
משמעות הדבר מלחמה פנימית מעשית בין אזרחי ישראל או, באופן מדויק יותר, הרחבת בגידתה של ממשלת ישראל באזרחיה.
עובדתית, זו לא פחות ולא יותר ממלחמת אזרחים – אך הגרוע בדבר הוא שהיא איננה חדשה; למעשה, מה שידוע כגירוש (או, בלשון האויב: הפינוי) של גוש קטיף לא היה אלא קרב אחד במלחמה זו.
בין כדורים לאבנים.
יידוי אבנים מידי ערבים על מכוניות נוסעות ביהודה ושומרון הפך זה מכבר לדבר שבשגרה. יהיה אשר יהיה מה שעושים לאלה ממשליכי האבנים שחייל צה"ל מצליחים לתפוש, בטוח שאין שופטיהם רואים אותם כמות שהם: כרוצחים. כי הרי הם "רק" משליכים אבנים...
סביר שבתודעת הציבור תופסת השלכת אבנים מקום שונה מזה של פתיחה באש, על אף שגם אבן הנזרקת על מכונית נוסעת עלולה לגבות את המחיר הכבד של חיי אדם, במיוחד במקרה של גרימה לתאונה קטלנית.
אוהד קמין