406
- פרטים
- עידכון אחרון ב-ראשון, 28 אוקטובר 2012 10:37
- כניסות: 588
תגובות לאירועי היום חשוון תשס"ט
הכשל הדתי-לאומי.
היום נתפס הדתי-לאומי בארץ ובעולם כימני. בשפה הפוליטית האוניברסלית הזהות הימנית הפוליטית עולה בקנה אחד עם תפישות לאומניות (להבדיל מלאומיות) ולפיכך משמעה פשיזם, קולקטיביזם ודריסת זכויות האדם. זהו, בתמציתו של דבר, הכשל הגדול של המחנה הלאומי בישראל.
העובדה שהדתי-לאומי איפשר לשוות לו תדמית של "ימני" נמצאת בעוכריו, כי, כאמור לעיל, בעולם הפוליטי האירופאי, שהוא מקור הניגוד בין שמאל לימין, משמש הימין כביתם של תפישות גזעניות חשוכות, שבהן משמש המאפיין הלאומי כמה שמצדיק פגיעה בזכויות האדם של חלק מהאזרחים. מודעות לתדמית זו היא הדלק המניע את ארגוני השמאל המקומיים בתעמולה המתמדת שלהם, המציגה את המתיישב הדתי-לאומי כמי שמתנכל לחקלאי הערבי ומנצל את ה"כיבוש" כדי לפגוע בו על יסוד גזעני ודתי.
בצורה זו הסכמתו של המחנה הלאומי עם הגדרתו כימין משמשת גם כעזר למלחמתו של השמאל במסורת היהודית, שאותה הוא מציג תדיר לציבור כפרימיטיבית ואכזרית.
שלל ידיים שמאליות.
המדינאי והאינטלקטואל משה פייגלין מציין דרך קבע את העובדה שבישראל הכאילו-דמוקרטית אין זה משנה כלל באם המצביע בוחר ימין או שמאל כי בכל מקרה מה שהוא מקבל זה שמאל. הסיבה לכך מומחשת בימים אלה על ידי דרך ההתנהלות של כל הכוחות הפוליטיים בישראל, הדוחפים את העגלה המדינית לכיוון השמאל אם מתוך רצון ואמונה ואם מתוך פחד.
שכן, רבים הם אנשי הימין בפוליטיקה שלמדו זה מכבר את השיעור שלימדם השמאל: שמה שלא יצליח בכוח יצליח בעוד יותר כוח – ואם מי שיזכה בבחירות לא יפעל על פי המתאים לשמאל, הוא יחווה את נחת ידו של מחנה השמאל דרך גורמים כמו הפרקליטות, המשטרה והתקשורת. אלה ורבים אחרים הם מזרועות תמנון השלטון השמאלני, ששליטתו בחיי מדינת ישראל מאז הקמתה מעולם לא פסקה.
שיתוף פעולה פוליטי.
יותר ויותר ניתן לראות איך מנהלי מדינת ישראל משתפים פעולה עם ראשי ארגוני הטרור. דוגמה מובהקת לכך היתה הפסקת האש היחסית שהתרחשה בחודשים האחרונים בדרום. זו העניקה שירות פוליטי לפוליטיקאים הישראליים והפלשתינאים גם יחד: לראשונים היא העניקה פסק זמן של "שלום" בזעיר אנפין שתרם למעמדם הפוליטי ולאחרונים תקופת הפוגה של חידוש כוחות והתרעננות לקראת התקפתם הבאה. למותר לציין כי יש בסוג זה של הסכם המועיל לאויב משום שחיתות ישראלית ברורה.
בני מוות.
בלהט הדיון הציבורי בשאלת מחיר שחרורו של יגאל שליט, נחשבים לקיצוניים אלה שעוסקים בשאלת הפעולה הצבאית המתאימה לצורך שחרור כזה. בהקשר זה, הצעתו של משה פייגלין להוציא להורג רוצחים מארגון החמאס הנמצאים בידי ישראל, נחשבת להזויה מבחינה מעשית אם לא ממש ללא מוסרית. אך היא מהווה המחשה של דבר שחשוב שנזכור בפרשה והוא שכל דרך שמוצעת על ידי הנהגת ישראל לפתרון הבעיה אינם נוגעים כלל לאפשרות ענישתם של חוטפי החייל, אשר בפעולתם רצחו גם חיילים אחרים.
ברוח תפישת הערכים הלא-צודקת, אשר השתלטה על ישראל, מהווה עצם העובדה שהדיון הציבורי על שחרור החטוף מתמקד במחיר, לגיטימציה מוסרית לפעולת החמאס.
בזמן שרעיונות מוסריים מבית המדרש האירופאי-נוצרי דוחפים אותנו לראות במלחמת החמאס מאבק לגיטימי, שומה עלינו לזכור שאנשי ארגון זה אינם אלא רוצחים שגזר דינם היחידי הוא זה הראוי לבני מוות.
אוהד קמין