396
- פרטים
- עידכון אחרון ב-ראשון, 28 אוקטובר 2012 10:37
- כניסות: 537
תגובות לאירועי היום אלול תשס"ח
ציון לשבח מפוקפק.
בעקבות מה שמכונה בתקשורת "הלאמת" הבנקים בארה"ב הביעו בנקים סיניים סיפוק. מחוץ לעובדה הפיננסית גרידא שמדובר בהצלת השקעותיהם העצומות בבנקים אלה, שעמדו לפני סכנת התמוטטות, יש להבעת שמחה זו משמעות פוליטית מפחידה: היא מעניקה לארה"ב ציון לשבח מצד הדיקטטורה הגדולה ביותר עלי אדמות, על ביצוע פעולת התערבות שאופיינית למדינה ריכוזית.
עצם העובדה שגורמים כלכליים המהווים חלק של מנגנון פוליטי ריכוזי לא חופשי הפוגע בזכויותיהם של מאות מליוני בני אדם מביעים שמחה על "יישור קו" מצד מעצמה שכוחה העיקרי מתבטא בכיבודה את זכויות האדם ובראשן את זכות הקנין, צריכה לעורר את חששם ודאגתם של אמריקה וכל תומכיה בעולם.
בחברה בריאה צריך כל שבח מצידו של פושע להיתפס כתעודת עניות.
פינוי-פיצוי, איפה ואיפה.
החוק הקרוי "פינוי-פיצוי" שהוצע על ידי הח"כ רמון צריך להיתפש כמסלול עקיפה חדש של הנהלים הפרלמנטריים הלגיטימיים של ישראל.
ביסודו של חוק זה ההנחה כי במוקדם או במאוחר – ועדיף שבמוקדם – "תתנתק" מדינת ישראל מהשטחים שבהם מתגוררים היום מתיישבים יהודיים, שכן זהו המקום שבו אמור חוק זה להתממש. אך האם התקבלה כלל בנושא החלטה ממשלתית או ציבורית כלשהי? לא ולא.
יתרה מזו: הבה נניח כי להנהגת ישראל היתה עולה מפלגה לאומית ובזו היה עולה רעיון להציע לערבים עסקה דומה שבה יפוצו באופן מכובד על עזיבתם. האם נראה למישהו שהצבעה ממשלתית על הצעת חוק שתגבש את מעמדו של רעיון כזה תעבור באותו שקט אדיש?
גועל נפש מגמתי?
חדשות הימים האחרונים ששודרו בערוצי התקשורת הראשיים של מדינת ישראל כללו את הידיעות הבאות: עובד במוסד לבעלי פגם שכלי חשוד בכך שאנס אחת מהחוסות והדביק אותה תוך כדי כך באיידס. בדיקה פתולוגית נמרצת שנערכת בשרידי הילדה רוז שנמצאו בירקון אחרי שסבה/אביה נחשד ברציחתה. נשים נחקרות על ידי פסיכולוגים כדי לברר אם הן שפויות דיין כדי לעמוד למשפט באשמת רצח ילדיהן הפעוטים. כל אלה הם רק חלק מרשימת מעשי זוועה תוך-משפחתיים, שיש בה כדי לגרום לכל אזרח שפוי לרצות ולכבות את המקלט בגועל נפש.
ואולי זו, בעצם, המגמה המכוונת?
אולי יש לזוועות המשודרות הללו – שאובייקטיבית אין בהן שום משמעות רצינית מעשית לאזרחי ישראל - תפקיד מכוון לגרום לציבור שיפסיק או, לפחות, שימעיט מהאזנה לחדשות מגעילות לא פחות אך משמעותיות בהרבה. אלה נוגעות לשחיתויות מנהיגיו או להסכמים שהם עושים מאחורי גבו עם האויב; הם נפגשים עם פלשתינים, אמריקנים ומי לא כדי למכור לאויב את ערכי ישראל במחיר "מציאה", מתפשרים על עקרונות חיוניים במו"מים לא ברורים, שבהם נכאב את הויתורים ולא נראה שום רווחים - וישראל ממשיכה להשקיע משאבי עתק בסיוע לפלשתינים אחרי שתמנע אותם מפיותיהם הרעבים של שרידי ניצולי השואה שבקרבה.
איזה ילדים מעניינים יותר?
ילדה מתה במזוודה העסיקה את המדינה מזה חודש ימים, אך ילד יהודי שנדקר על ידי פלשתינאי כחלק מהמאבק לשחרור פלשתין לא מעניין כל כך. גם העובדה שהמקרה הראשון הוא חד פעמי, חסר השלכות חברתיות ובכלל לא ברור ואילו השני ברור, ידוע ובעל השלכות פוליטיות משמעותיות איננה בעלת משקל בתקשורת. מה שמעניין את זו אינו אלא רגשנות טהורה, "נקיה" מפוליטיקה ושוות ערך לכל אופרת סבון דמיונית אחרת המופיעה על המרקע...
אוהד קמין