395
- פרטים
- עידכון אחרון ב-ראשון, 28 אוקטובר 2012 10:37
- כניסות: 555
תגובות לאירועי היום אלול תשס"ח
כשל לשוני כהרשעה.
"לפי שעה האם אינה מסבירה מדוע רצחה את בנה." מלים אלה נבחרו לאחרונה על ידי רשות השידור כדי לספר לציבור במהדורת חדשות הצהריים על פרשה שבה נחשדה אם בהריגת בנה. יודעי השפה העברית מבינים שהשימוש במלה "רצח" בהקשר זה משמעו אחת מהשתיים: כשל לשונית (בדרך כלל כתוצאה מבורות בהבנת המושג) או חריצת דין.
בכל אחד מהמקרים שבהם "זכתה" אשה לתואר "רוצחת" באזניהם של אזרחי ישראל, יהיה סופה של הפרשה מר בכל מקרה, כי גם אם תימצא האם חפה מפשע יקשה עליה מאד לנקות את עצמה מחריצת הדין המוקדמת שנערכה לגביה בבית הדין התקשורתי החפוז.
אין זו הפעם הראשונה שהוקעתו - הישירה או העקיפה - של אדם מתבצעת מעל גלי האתר. את האשמה בכך לא ניתן לתלות בטעות מקרית של קריין, כי הוא קורא את הדברים מדף כתוב. ובמיוחד כשמדובר באדם "רגיל", שלרוב אינו מסוגל להגן על עצמו מפני שופטי רשות השידור, יש בדברים אלה משום התעללות בוטה של רשות ממשלתית במי שמממן אותה.
ריגול מודרני.
בהפגנה שערכו סטודנטים ממוצא אירני באמסטרדם הם מחו על כך שהם מורחקים מלימודים העוסקים בנשק גרעיני. לדברי ממשלת הולנד ההחלטה התקבלה כחלק מיישום החלטת האו"ם 1737 הדורשת ממדינות למנוע הפצת נשק וטכנולוגיה גרעינית לאיראן.
קיומה של מדיניות מסוג זה בהולנד מציגה חשיבה אירופאית מפוכחת, המבינה שסטודנטים אירניים מהווים, מבחינה איסטרטגית, שליחים של מדינת מוצאם.
הלוואי וגם גורמים בישראל היו מבינים שהימצאותם של סטודנטים ערביים במוסדות חינוך ישראליים מהווה צורה של ריגול מצד האויב ואיסוף מידע שיש בו משום איום על שלום הארץ.
בעיה ופתרונה.
מנשה פור, יו"ר ארגון נפגעי פעולות הטרור, סיפר לתקשורת לאחרונה כי בתי משפט ישראליים אינם ממהרים ליישם פסקי דין אמריקניים נגד הרשות הפלשתינית כי זו איננה מדינה. כך נופל, למעשה, מבחינה משפטית, נפגע הטרור הישראלי בין הכסאות: מחד הוא אינו יכול לתבוע את זה שפגע בו כאדם פרטי כי מדובר באירוע פוליטי ביסודו – ומאידך אין הוא יכול לגעת במשלחיו של המפגע, כי אין הם נחשבים, משפטית, כמדינה.
מהו, אם כן, הפתרון?
מתן האפשרות לכל נפגע טרור לתבוע באופן יחידאי פיצוי מכל מי שהיה מעורב, ישירות או בעקיפין, בפגיעה בו – כולל את כל מי שהעניק לו תמיכה כלשהי, בפני כל בית דין.
סימני הסכנה.
בשבוע שעבר עצרה המשטרה אזרחים רבים שהיו בדרכם להשתתף בהפגנת מחאה נגד צווי הרחקה שניתנו לשלושה תושבי השומרון. המעצרים, שהתבצעו על הכבישים הראשיים עוד לפני ההפגנה, מעלים את השאלה: איך, מבין הנוסעים הרבים, ידעו השוטרים את מי לעצור?
מכיוון שאין אפשרות אמיתית לדעת במדויק את רשימת המשתתפים במחאה לפני שזו נערכת, נראה שהשוטרים פעלו לפי אינטואיציה הנפוצה בחוגים פוליטיים ידועים. זו, המתבססת על תמונתו הסטריאוטיפית של ה"מתנחל" בעיני השמאל הישראלי, תניח את ידה על כל מי שמצטייר מבחינתה כמסוכן לציבור, כלומר כמצוייד בכיפה, זקן וציצית.
השלב המתבקש.
אפשרות שיחרורו של הרוצח ברגותי למטרת שילובו בהנהגה הפלשתינית אינה אלא השלב המתבקש הבא, אחרי הכשרת הקרקע: לאחר שמכלא ישראל שוחרר רוצח ותיק לידי החיזבללה, ואחריו מאות בעלי "דם על הידיים" זוטרים, אך הגיוני הדבר לשחרר גם את הרוצח הבכיר...
אוהד קמין