385
- פרטים
- עידכון אחרון ב-ראשון, 28 אוקטובר 2012 10:37
- כניסות: 596
תגובות לאירועי היום סיוון תשס"ח
סחר גופות.
ויכוח פרלמנטרי עז התחולל בכנסת ישראל לגבי ביצוע העסקה עם החיזבללה; בעיצומו של הדיון בברירת המחדל שהועמדה לפני ישראל, אסור לשכוח את משמעותו של המו"מ, שהיא הסכמה עם אי מוסריות מהדרגה החמורה ביותר. שכן הצעת החיזבללה אינה אלא הצעתו של הרוצח למכור את גופת הנרצחים על ידו.
הצעה מסוג זה צריכה לעורר תחושת זוועה כלל-עולמית ושומה על ישראל להפיץ את הדברים בכל צינורות התעמולה האפשריים ולא לערוך הסכמים עם סוחרי האדם וכל השותפים להם.
בנוסף לכך, המו"מ שמנהלת ישראל על גופות חלליה עלול להביא לכך שאמת המידה החדשה שהיא יוצרת תביא לכך שבתי הקברות ייהפכו בקרוב למקום שבו יחפשו אויבינו בני ערובה. במקרה זה יהיה על המדינה להיערך לכך שבנוסף לפשעים ה"רגילים" נגדה תתווסף כנופיה חדשה לעולם פשעי המלחמה של המזרח התיכון: כזו של שודדי קברים...
התאבדות?
לפי התקשורת, חייל ישראלי שם קץ לחייו בעיצומו של טכס הפרידה שנערך לנשיא צרפת בשדה התעופה.
מה הסיבה לציון "לפי התקשורת"? כי יודעים אנו שהתקשורת המשרתת את מדינת ישראל איננה אובייקטיבית, שהיא "מגוייסת" מבחינה פוליטית, ויש לראות כל מידע מפתיע, לא ברור או חסר הסבר הגיוני שבא ממנה כחשוד בחוסר אובייקטיביות – לפחות עד שיוכח אחרת.
מי שמע על זכריה באומל?
זכריה באומל, אחד משלושה חיילי צה"ל שנשבו על ידי האויב בקרב סולטן יעקוב, בעיצומה של מלחמת לבנון הראשונה, הוא דוגמה בולטת לכך שמדינת ישראל נוקטת בגישה של "איפה ואיפה" לגבי אבידותיה במלחמה.
דבר זה בא לידי ביטוי בעצם העובדה ששוב ושוב יש להזכיר לציבור במי מדובר – ואביו של זכריה, יונה, שנדון לחיי סבל נוראים, זוכה, בנוסף לאסון שקרה לבנו במלחמה, לסבל המוסף של הצורך להזכיר אותו בכל פעם מחדש לציבור.
זכרון סלקטיבי.
לאחרונה מתפרסמת בתקשורת הישראלית פעילותן של חברות ארגון "זוכרות", העוסקות באיזכור זכויותיהם-כביכול של תושביה הערביים של ארץ ישראל לפני מלחמת העצמאות.
אך זכרונן של חברות "זוכרות" הוא סלקטיבי: מה שנראה שהן אינן זוכרות הוא ההקשר המלא: את עובדת היותם של הערבים שגרו בא"י אויב פעיל, אשר פתח נגד היהודים במלחמה עקובה מדם, שלוותה במעשי זוועה של טבח, אונס ועינויים היכן שרק יכלו לבצע זאת.
אם היו אזרחי ישראל נוהגים כמו המדינות ה"נורמליות" של אירופה הם היו רואים בארגון "זוכרות" ביטוי של הוצאת דברים מהקשרם, הפועל בשירות האויב, שמאז ועד היום לא פסק מלהילחם בישראל היהודית ומנסיונותיו לחסל אותה.
אך מדינת ישראל "סובלת" מכך שהיא איננה מדינה ככל המדינות בדיוק מכיוון שעם ישראל איננו עם ככל העמים; שוב ושוב – כמו במקרה שלפנינו - מתגלה עם זה דווקא בשאיפת הצדק הבלתי מתפשרת שלו, אשר גורמת לבניו לתור אחר כל אפשרות לתקן את הטעון תיקון. וזו גם כנראה הסיבה להקמתו ופעולתו של ארגון כמו "זוכרות", שמנסה למלא תפקיד של שופט בסכסוך, אך נכשל בשכחת חלקים חשובים מן התמונה המלאה של העבר.
כמו חלק גדול ממחנה השמאל, סביר שנשות "זוכרות" אינן מודעות כלל לכך שהן שותפות לאיסטרטגיה שתכליתה הקמת פלשתינה עתידית בתירוץ שהדבר יפצה על אבדן פלסטין הפרה-ישראלית. בכך אין הן שונות מכל מי שתומך ב"מקופחי" המלחמה נגד ישראל מבלי לזכור את פשעי המלחמה שאויבי ישראל מבצעים מאז ועד היום.
אוהד קמין