378
- פרטים
- עידכון אחרון ב-ראשון, 28 אוקטובר 2012 10:37
- כניסות: 577
תגובות לאירועי היום אייר תשס"ח
תעודות עניות.
בהקשר החשדות שמופנים נגדו בענין לקיחת שוחד, הצהיר אולמרט, בין היתר, כי "לא לקח אגורה לכיסו הפרטי".
הצד השני של אותה מטבע היא, כנראה, העובדה שכדי להכניס לכלא אופוזיציונר פוליטי יש להוכיח כי קיבל לביתו הפרטי שוחד בצורת מזגן או, לפחות, שולחן...
מי שהמציא את הביטוי העברי "תעודת עניות" יצא מתוך הנחה שעוני אינו דבר שיש להתגאות בו. אך מאז ועד היום – ברוחם של ישו וגאנדי – מתהדרים מנהיגים בדלותם החומרית, כאילו היתה אות ליושרם המוסרי. ברוח זאת, רבים הם אלה מבין מדינאי ישראל אשר נקטו בעוולות כספיות שנמחקו להם בדיוק משום שבממון שבו דובר לא השתמשו למטרות פרטיות – והארץ כולה מלאה בענקי השפעה שדאגו שכל רכושם הפרטי יצטמצם לחדר בקיבוץ.
בישראל זו של עוני פרטי, שבה נפגע עם שלם בזכויות הקנין שלו על ידי אביונים מוצהרים, משתמשים עריצים במשאבים כספים אדירים תוך הצגת "תעודות עניות" כאלה ואחרות כדי להצדיק את עצמם. מבלי לפסוק בענין זה או אחר הנוגע לראש הממשלה, כדאי להפסיק לראות בריקנות הכיסים הפרטיים משום עדות לאיכות אישית.
מה שלא נאמר.
בשיחה שערך עם הנשיא בוש אמר מובארק כי דבריו של הנשיא האמריקני, שנשא בעת ביקורו בישראל, היו "מוטים לטובת ישראל". בתשובה לכך, נמסר, אמר בוש כי על מובארק לשמוע את נאומו הבא.
מה שלא נאמר – והיה צריך להיאמר – הוא שישראל מייצגת את הצד הצודק בסכסוך המזרח-תיכוני. העובדה שבוש לא מצא לנכון לומר דברים ברוח זו לנשיא המצרי מעידה, אולי, על זהירות דיפלומטית, אך לא על בהירות מוסרית.
נאכבה, תהדיה, אינתיפאדה וחמס
אירועי יום הנאכבה, שכללו פעולות הפגנתיות של הח"כים הערביים בזמן נאום הנשיא בוש בכנסת, העלו שאלות לגבי אפשרות קיומה של התהדיה המיועדת עם הטרור מדרום.
כך, מבלי משים, מלמד אותנו האויב לגלגל בלשוננו את מושגי שפתו – ומושגים כמו נאכבה, תהדיה ואינתיפאדה חוברים בה לשאהידה, אינתיפאדה וכיו"ב.
על רקע האינתיפאדה, שכבר הפכה לחלק מלשוננו המדוברת החדשה, כפי שלימדונו אויבינו-מלמדינו בעידן החדש, אנו יכולים לשמוח שמחת-מה על כך שדווקא החמס אינו מוכן לפשרות וממשיך, בדרכו המסורתית העיקשת, למלא את החובה הנגזרת משמו העברי...
בית המשפט כמחנך.
כניסתם לכלא של דני ואיציק חלמיש היא דוגמה כל כך אופיינית של ציות לפסק-דין לא צודק, שניתן ללמוד ממנה את כל מה שמייצג היום את יחסי הכוחות בעולם הפוליטי הישראלי:
הדבר בא לידי ביטוי קודם כל בפרטיה המעשיים של הפרשה, החל מעובדת התוקפנות הערבית כלפי המתיישבים, אשר נתהפכה על פניה והוצגה כאלימות אנשי הבטחון נגד התוקפים והמשך בחוסר אפשרותם של המתגוננים להוכיח את צדקתם בשל ענינים פקידותיים באופיים.
אך מעל לכל, מתבטאת הפרשה בהתבלטות המגמה הפוליטית האנטי-יהודית, אשר שמה לה למטרה להכניס את האחים חלמיש לכלא ויהי מה, וזאת כי מטרתה של מערכת הצדק לא היתה לעשות צדק אלא לחנך את הציבור להבין מיהו בעל הכוח היותר גדול במערכת העכשווית.
היום הושגה המטרה: על רקע העובדה שנקבעה, ברור לכל המעורבים עד כמה רופף היום – במיוחד בשטחי ההתיישבות שמעבר לקו הירוק – מעמדו של היהודי.
וקשה שלא לחשוב על כך שכנראה קיימת שותפות ערכית נסתרת בין מי שהחליט לחנך את המתיישבים שלא להגן על עצמם בנשק לבין מי שמונע גם מחיילי צה"ל לעשות זאת להגנתנו.
אוהד קמין