353
- פרטים
- עידכון אחרון ב-ראשון, 28 אוקטובר 2012 10:37
- כניסות: 560
תגובות לאירועי היום כסלו תשס"ח
עובדות ופירושים.
המסר המרגיע לכאורה הגלום בדו"ח המודיעין האמריקני לגבי הפצצה האירנית אינו מחזיק מעמד אל מול האיומים הישירים שנושא ראש ממשלתה מעל כל במה אפשרית. איומיו אלה מסתכמים בהטלת אימה על רבים מאזרחי המערב, מה שמעניק לאירן מעמד עובדתי של מדינת טרור.
למעשה, הויכוח לגבי נכונות הדו"ח, אשר נסב על השאלה עד כמה קרובה באמת אירן לפיתוח פצצה גרעינית, חושף דבר ברור אחד: שיש ניגוד ענינים פנימי וחילוקי מגמות בארה"ב – ובמיוחד בין הנשיא בוש למתנגדיו הפוליטיים.
לפיכך, בזמן שבו עוסקים אזרחי העולם החופשי בשאלות לגבי נכונותו העובדתית של הדו"ח, מעיד הוא, אולי יותר מכל דבר אחר, מנקודת מבטם של אויבי ארה"ב, על חולשתה מבית.
המלה המתאימה.
על אף בקשות מפורשות של ישראל מגרמניה שלא לשחרר מכלאם שני אסירים איראניים, "הרשויות בגרמניה שיחררו שני אסירים איראניים שהיו אמורים להיות קלפי מיקוח לשחרור רון ארד" בלשון זו העבירה רשת א' למאזיניה כי הפעולה הגרמנית לא נעשתה – כפי שעלול הוא לחשוב – על ידי המדינה. כנראה שלדעתם של הבוחרים במלים, כשמדובר בפעולותיה של גרמניה, "הרשויות" נשמעות, איכשהו, פחות בוטה...
סכנה ברורה ומוחשית.
בנאום שנשא לאחרונה בכינוס שרי החוץ של האיחוד האירופאי התריע אחד מבכירי הפלשתינים על "המשך ההתנחלויות". זה קרה זמן קצר אחרי שבנאום אבו-מאזן באנאפוליס הוא קשר את "סיום הסכסוך" עם "הפסקת ההתנחלויות".
יש להתייחס לדברים אלה כאל מבשרי סכנה; העובדה שבכירי הפלשתינאים ממקדים מתקפה מתואמת בנושא ההתנחלויות איננה יכולה להיות מקרית: סביר שמשמעות הדברים היא שהפלשתינים קיבלו מגורמים מערביים רמזים לגבי נסיגה ישראלית אפשרית בנושא, דבר שמשמעו מהלך אסטרטגי מקיף נגד ההתנחלויות, שכולל, כנראה, את הסכמת ישראל.
עם התגברות התהליך המדיני גובר גם הערפול לגבי תכניו. כמה טראגי שהאזרח הישראלי צריך להבין מה מתרחש בו באמצעות מסקנות מסוג זה המבוססות על ניתוח דברי האויב.
בורות מטעם?
בתגובה לעתירת תושבי שדרות נגד הממשלה על אי המעש שלה לגבי ההפגזות מעזה נמסר בתקשורת כי "הממשלה אומרת שאין חוק המחייב אותה למגן את בתי התושבים".
גם אם דבר זה נכון, אין הוא מהווה, בשום צורה, שחרור של המדינה מאחריותה להגן על אזרחיה. בהקשר זה, טענה מסוג זה מראה עד כמה נציגי הממשל בישראל רחוקים מלהבין מהו תפקידה של המדינה ומהי אחריותה כלפי משלם המסים, המאפשר את קיומה.
בהקשר זה כדאי לשאול מהו הרקע ההשכלתי שיש לנציגים אלה לגבי תחום אחריותה של מדינה כלפי נתיניה – אם בכלל.
אפשרות מחרידה היא שאולי, כדי לייצג את המדינה בבית המשפט נבחרים במיוחד כאלה שאינם מבינים איזו אחריות יש לה בנושא – או, גרוע יותר, כאלה שלומדו איך להתנהג כאילו אחריות כזו פשוט איננה קיימת.
אוהד קמין