336
- פרטים
- עידכון אחרון ב-ראשון, 28 אוקטובר 2012 10:37
- כניסות: 553
תגובות לאירועי היום אלול תשס"ז
שנאת חינם?
המהומה שקמה בעקבות הדברים החריפים שאמר פרופ' הלל וייס בחברון, בניגוד לשתיקה הרועמת שבה התקבלו בעבר דברים חמורים לא פחות שנאמרו מצדה השמאלני של המפה הפוליטית, אינה יכולה שלא לגרום לעומדים מן הצד לשאול: בשל מה יחס ה"איפה ואיפה" הזה שננקט על ידי התקשורת והממסד כלפי הדברים?
וממש קשה, בהקשר זה, שלא לחשוב כי המתלהטים כל-כך מדבריו של וייס חוששים כי איכשהו עלול להיות לדבריו משקל גדול יותר משיש לאלה של איש שמאל המוקיע את המתיישבים.
ומה יכול להיות היסוד לסוג חשש כזה? אולי העובדה שפרופ' וייס באמת צדק – שאכן בוצע פשע נבזה כלפי המשפחות המגורשות מבתיהם שבחברון. על רקע זה, מהווה התגובה על אמירת וייס הודאה לא מפורשת באשמה, בנוסח "על ראש הגנב בוער הכובע". בהקשר כזה, כדאי שאלה אשר הורו על ביצוע הגרוש יבדקו את מוסריות וצדקת פעולותיהם שלהם ולא יתחמקו מכך על ידי האשמת מי שנפגע מהן.
באותו הקשר, מצא לנכון מתן וילנאי להזכיר, בראיון רדיו שנערך עימו, כי בית המקדש חרב בשל שנאת חינם. ונשאלת, בהקשר זה, השאלה באם מתאים לקרוא לשנאתו של יהודי, המכוונת כלפי מי שמגרש אותו מביתו, שנאת חינם?
גורמי הסערה.
כפי שנודע, סערו לאחרונה הרוחות במגזר החרדי בשל ידיעה שפורסמה, שלפיה סעד ראש הממשלה, בפגישתו האחרונה עם יו"ר הרשות הפלשתינית, כבש שבושל בחלב.
חילול כשרות מוצהר זה זכה להכחשה מיידית ונמרצת של משרד ראש הממשלה – ונשאלת השאלה מהו המקור לידיעה זו, כי כך או כך, אין ספק שיוזמה ידע מה בדיוק, מכל פשעי הממשל העכשווי כנגד המוסר היהודי, יהיה הדבר שיוציא משלוותם את שומרי המצוות ויגרום להם להגיב בחריפות עזה כל כך.
בין פוליטיקה לחינוך בישראל.
המאפיין את המשטרים הדיקטטוריים הוא היות מערכות החינוך במדינותיהם כפופות להנחיות השליטים הפוליטיים; האיום הגס שהפעילו, באמצעות התקשורת, בכירים במשרד הבטחון כנגד אוניברסיטת בר-אילן, המעסיקה את פרופ' הלל וייס חושפת את המידה שבה מהווה ישראל מדינת צבא. ליתר דיוק, את המידה שבה מהווה השיטה הצה"לית המסורתית של הנחייה דיקטטורית באמצעות הוראות מלמעלה חלק מובנה בגישת המדינה, הבאה לידי ביטוי במערכת החינוך שלה.
זו, לפי הנראה, אינה "מסתפקת" בקביעת החומר הנלמד בבתי הספר היסודיים אלא שואפת לפקח גם על הנעשה במוסדות להשכלה גבוהה. ולא במקרה קשר ישראלי זה בין החינוך לפוליטיקה הוא גם מה שיקבע באם ינתן מעמד רשמי למכללת אריאל.
שתיקת הכבשים האקדמיות לגבי התופעה אינה מצביעה רק על שחיתות, מורך לב ופשרה אלא על מה שמבחינה אינטלקטואלית הוא גרוע הרבה יותר – היא מדגימה את הצלחת השפעתה של הדיקטטורה על הלך המחשבה של הנהגתה החשיבתית של המדינה ובמיוחד את חוסר יכולתו של האקדמאי להבחין בהבדל שבין חופש מחשבה להתניה ממעל.
אוהד קמין