329
- פרטים
- עידכון אחרון ב-ראשון, 28 אוקטובר 2012 10:37
- כניסות: 561
תגובות לאירועי היום תמוז תשס"ז
פוליטיקה של דם.
דתיים קיצוניים משליכים בעזה בני אדם מבנינים גבוהים אל מותם. בכך מסתכמת תרבותם של אלה שזכו בבחירות הדמוקרטיות שנערכו ברשות הפלשתינית בשנה שעברה. מבחינתם, מסתכמים כל אי ההסכמות בשאלה "מי יהרוג את מי?"
אם לא נלמד, כיהודים וכישראלים את העקרון היסודי הזה, המבטא את זהותו של עם זר, נמשיך לחפוץ לשבת עימו אל שולחן הדיונים, כאילו מדובר בבן-תרבות אנוש.
וחלק מאיתנו, עיוור לעובדות המציאות ולצדק גם יחד, ימשיך להטיף לנו להביא את קרבן בנינו הצעירים אל מזבח אליל השלום צמא הדמים.
כשלונותיה של ישראל.
כל פעם שמצהיר דובר כלשהו של החמאס בתקשורת על משהו שלא ידענו בנושא גלעד שליט, מהווה הדבר עדות לכשלון של ישראל, בשל עצם העובדה שדובר מסוג זה הוא אדם חופשי, המוצא לנכון להעביר הצהרות לתקשורת.
מה שהיתה צריכה להיות משימתה הראשונה של ממשלת ישראל מיד לאחר חטיפתו של החייל, הוא ליצור מצב שבו כל מישהו הקשור לחמאס חושש לחשוף את עורו בפרהסיה מחשש למה שעלול לקרות לו.
למעשה, הצדק תובע שכל אנשי הטרור יהיו נרדפים ומוקעים כל זמן שעל ידיהם דמם של ישראלים, אך מה שהוא כשלונה המוסרי הגדול ביותר של ישראל, הסכם אוסלו, שבו קיבלו רבים מהמרצחים מחילה פומבית, אינו מאפשר זאת.
הרשעה ציבורית.
הנשיא קצב "זכה" במחיקת אישומים מתיקו במסגרת עסקת טיעון שנערכה בינו לבין הגורמים המשפטיים המנהלים אותו. הכל, כך נראה, נעשה כדי שלא ייפגע מעמד הנשיאות בישראל על ידי שהותו המבישה של אדם שהיה נשיא ישראל מאחורי סורגים.
אך מאידך, ברור שמבחינת הציבור, מהווה ידיעתו על סוג כזה של עסקה הרשעה עקרונית בפשעים ש"נמחקו" – ולא רק של הנשיא היוצא אלא גם של המערכת שאחראית לעסקה.
לא רק שהפתרון המוצע מפוקפק כשלעצמו ונתפש על ידי הציבור כ"קומבינה", כלומר כתרגיל הצלה טכני במהותו שמציג באור שלילי את כל הבוחשים בקלחת תיק הנשיא, אלא גם שהפעולה שנועדה להציל את קצב מאי נעימות אפשרית תייצר, למעשה, מצב שבו, בתודעת הציבור, תיחקק אשמתו בצורה ששום עסקה לא תצליח לעולם למחקה.
זהות יהודית?
בנאום שנשא א.ב. יהושוע בכנס קיסריה אמר, בין היתר, כי "יהודי הוא כל מי שמגדיר עצמו יהודי". בדברים אלה ביטא הסופר לא רק בורות לגבי הנושא, אלא את מה שנחשב בימינו אצל מי שמקובל כאיש הרוח בישראל כביטוי של חופש: סובייקטיביות.
הלך רוח סובייקטיבי גמור, שאם הוא קבוע ניתן לראותו גם כאי-שפיות, הוא המביא אדם לחשוב כי זהותו של דבר נקבעת באופן מלא ומוחלט על ידי רצון אישי סובייקטיבי ואיננה מותנית בשום גורמי מציאות מחייבים כמו עובדות או תכנים.
תפישה זו, המקובלת בתרבות ימינו כביטוי לפתיחות, היא המביאה גם לכך ששמעון פרס ייחשב לדמות ראויה להערכה ויונתן פולארד לפושע – בניגוד גמור לעובדות המציאות.
אוהד קמין