322
- פרטים
- עידכון אחרון ב-ראשון, 28 אוקטובר 2012 10:37
- כניסות: 586
תגובות לאירועי היום סיוון תשס"ז
שחרור ולא כיבוש.
במסגרת חגיגות 40 השנה למלחמת ששת הימים מתקיימים לאחרונה אירועים רבים החוגגים את שובם של שטחי ארץ ישראל הכבושה לידיים יהודיות. בהזדמנויות אלה שומעים לאחרונה רבות על "כיבוש" שטחי יהודה שומרון וחבל עזה. הגיע הזמן להפסיק לחשוב במונחים של כיבוש ולהשתמש במושג מתאים יותר – שחרור.
ולא רק שמדובר בשחרור מנקודת מבט יהודית; כניסת צה"ל ליש"ע במלחמת ששת הימים היוותה שחרור אמיתי גם ליושבים בחבלי ארץ אלה – שחרור מעולן של דיקטטורות ערביות. חיי התושבים בשטחי ירדן, מצרים וסוריה לא היו אלא חיים עלובים של עניים מרודים שאין ברשותם זכויות כלשהן, מה שהשתנה לחלוטין עם חדירתו של המשטר הישראלי המשחרר שהעניק להם שויון אזרחי ושירותים שלפני כן לא זכו לשכמותם.
מצב זה של רמת חיים מערבית מבחינה אזרחית הופסק בשל שובו של המשטר הדיקטטורי שהשיב על כנם את נהלי העינויים והאכזריות הערבית האופייניים לכיבוש.
מה שמייצג פרס.
קשה לדעת אם אכן יצליח שמעון פרס להגיע להיות נשיא מדינת ישראל, אך כדאי לזכור שבמובן יסודי אחד מתאים הוא למשרה זו: הוא אכן מייצג נכוחה את מצב המדינה.
אין כמו אישיותו של שמעון פרס לייצג כלפי העולם את המהות הרעיונית השלילית הנמצאת ביסוד ההתדרדרות הפוליטית והערכית שעברה מדינת ישראל בדור האחרון, מה שבא לידי ביטוי במיוחד בפשרה המוסרית המכונה בפי השמאל "תהליך השלום".
פשרה זו לא קיימת רק בסעיפי ההסכם עם האויב הפלשתיני אלא בעיקר במדיניות ניהול מערכת היחסים הפשרנית והוותרנית, המאפשרת למחבלים להכות באזרחי ישראל מבלי לתת על כך את מה שתובעת מלוא חומרת הדין: חיסול מוחלט.
וזה גם בדיוק טבע מדיניותו של השר פרס, אשר רחוק מעיני הציבור בישראל אך קרוב למיקוד זרקורי התקשורת העולמית, מנהל הצגה של ישראליות פציפיסטית ברוח נוצרית.
סערה בכוס ריקה.
ערב שלם הקדישה התקשורת הממלכתית לסיקור הבחירות במפלגת העבודה. הסקרים השונים שהציגו את מאבקיהם של ראשי התנועה התרכזו ביחסי הכוחות שביניהם ולא בשום הבדלים בין רעיונותיהם, כי לא הוצגו ערכים מסוג זה לציבור.
איש מהמתמודדים לא הציג השקפת עולם, תכנית לעתיד או פתרונות אפשריים שיש בידו לבעיותיה המרובות כל כך של מדינת ישראל.
בהיעדר הבדלים רעיוניים בין המתמודדים התבססו דיווחי התקשורת אך ורק על יחסי הכוחות ביניהם, כשברור כי הנצחון, כאשר יושג, לא יתבסס אף הוא על יותר מחוזק יד.
מה שהיו שהעזו לקראו "חגיגה לדמוקרטיה" לא היה אלא הצגתה של הדמוקרטיה הישראלית במלוא עליבות מערומיה הערכיים לפני הציבור.
שגרה...
שגרת החיים, החזקה מכל אירוע אחר, הופכת למפלצת של קבע: עוד טיל פגע בבית בשדרות, יונתן פולארד עדיין נמק בכלא והממשל מכריז: לא ניכנע לטרור.
אוהד קמין