הטוב הוא כל מה שטוב לאדם ולעולמו

312

• | הדפסה |

פרטים

עידכון אחרון ב-ראשון, 28 אוקטובר 2012 10:37

כניסות: 556

תגובות לאירועי היום ניסן תשס"ז

תבוסת הימין.

העובדה שהימין – ובמיוחד הנהגת הליכוד – אינה פותחת באופנסיבה מקיפה נגד מגמת הפייסנות של השמאל, מעידה על כך שראשיו הובסו.

תבוסתם של ראשי הימין היא תודעתית והיא הונחלה להם על ידי אמצעי התקשורת; אלה הצליחו לשכנעם כי דעת הקהל הישראלית – והעולמית - נוטה לטובת השמאל.

ולא היא: לפי כל מה שנראה בשטח, רוב העם מצפה לבחירות בכליון עיניים, כדי להשתחרר מממשלת השחיתות, המחדלים והשקר העומדת היום בראשו.

יש רק מצב אחד שבו לא יקפוץ העם על האפשרות להיפטר מהר ככל האפשר מממשלת קדימה – וזה יהיה אם יידע כי המפלגה שתתפוש את מקומה בראש המדינה תפעל כמוה.

משמעותה של פשרה מוסרית.

רשימת האסירים שישראל נדרשת לשחרר כדי לקבל את גלעד שליט היא רשימה של פשרות מוסריות, שכן משמעות שחרורו של כל אסיר, אשר בפעולתו פגע באזרחים ישראליים, זילות חייהם של אותם אזרחים.

לפשרה המוסרית יש, בהקשר זה במיוחד, גם משמעות מעשית: מכיוון ששחרור רוצחים מסכן בפועל כל אזרח ישראלי שייחשף לטירור, כמוהו כהסכמתה של ממשלת ישראל להרוג במו ידיה חלק מאזרחיה.

לב הבעיה.

כשנשאלה, בכתבת טלויזיה, אשתו של אחד הרוצחים המועמדים לשחרור מה יש לה לומר לאמו של אחד מקרבנות בעלה, השיבה, מבלי להתבלבל ובחיוך: "שתעזוב את ארצנו".

בכך נגעה בלב הבעיה שהיא, היום, מוקד הסכסוך שיש על ארץ ישראל: למי היא שייכת?

אך מעבר לכך, יש לשים לב גם לפרט חשוב, המהווה עקרון יסוד מהותי בכל התעסקות עם ערבים: לא רק שהם משוכנעים בכך שארץ ישראל שייכת להם – אלא שלפי השקפת תרבותם, מצדיק סכסוך בעלות על קרקע שפיכות דמים.

דבר זה מעמיד בסימן שאלה ומגדיר מחדש כל סוג של מערכת יחסים אפשרית עם ערבים בעתיד, כי אין לראות תרבות שבה מחליפה שפיכות דמים דיון משפטי עניני ככזו שיש לכבדה בדו-קיום.

דם על הידיים?

עמי איילון אמר שאין דם על ידיו של ברגותי. כדאי להזכיר לאיילון ולשאר המחזיקים בעמדה כשלו כי גם אייכמן לא "לכלך" מעודו את ידיו בדם קרבנותיו.

לאחר מלחמת העולם השנייה נשפטו בחומרה בכירי הנאציזם על מתן הנחיות לרצח; לא רק שאיש לא סבר שיש להקל בענשם משום שלא היה להם "דם על הידיים", אלא שכמי שנתן הוראות לרצח ראו אותם – ובצדק – כאשמים אף יותר מאלה ש"רק" רצחו.

אך מבחינה רעיונית נמצא בישראל של היום יד השמאל על העליונה; השמאל, מאז שכח לערפאת את פשעי עברו ואפשר לו יד חופשית ונשק להילחם בישראל, מוחל לכל רוצח יהודים בטענה שמדובר בלוחם חופש הפועל למען זכויותיו של עמו המדוכא.

ונשאלת, על כן, שאלה פשוטה: מה עוד צריך לקרות כדי שתשתנה דעת הציבור בישראל והוא יתחיל לראות את השמאל התומך באויבי ישראל כפי שהוא באמת?

אוהד קמין