הטוב הוא כל מה שטוב לאדם ולעולמו

247

• | הדפסה |

פרטים

עידכון אחרון ב-ראשון, 28 אוקטובר 2012 10:37

כניסות: 622

תגובות לאירועי היום ניסן תשס"ו

תכנית רובע.

בישראל, הסטאליניזם עדיין חי וההוכחה לכך היא הקונספציה הבחירתית בישראל, המבוססת על תכניות רובע.

פעם, ברוסיה הסטאליניסטית, היו תכניות חומש, בהן היו מטפלים בנושאים מסויימים במשך פרוייקט בן חמש שנים. היום מציעה לנו ישראל תכניות רובע: האזרח הישראלי בוחר, על פי המפלגות שבהן הוא בוחר בבחירות, בטיפול בן ארבע שנים בנושא אחד, שבו מתמחה תנועה המציעה לו לבחור בה. למשל, במשך ארבע השנים הקרובות יעסקו בגימלאים. בארבע השנים שעברו עסקו בטיפול בכפיה דתית (זוכרים "שינוי"?).

כך, בכל פעם, יעסקו בישראל במשך ארבע שנים בנושא אחר: חוק וסדר, שתיה אלכוהולית, חינוך ועוד. אולי, לפי שיטה זו, יגיעו פעם גם לעסוק בבעיות של צדק, מוסר, יושר, תבונה, יעילות. השמיים הם הגבול.

אם.

יום אחרי הרצח בתחנה המרכזית מצהירה הכותרת הראשית באחד העיתונים היומיים כי הממשלה תחליט אם להגיב על ההתקפה.

אם. לא מתי, לא איך – אם.

תום החסינות.

ישראל תמשיך לרדוף אחר בכיר חמאס על אף שקיבל לידיו משרת ניהול בממשלת החמאס. להצהרת ממשלה זו משמעות חשובה ומרחיקת לכת: היא לא מכירה יותר בחסינות שמוענקת באופן טבעי לחבר ממשלה. נקווה שישראל תתמיד בכך ואף תעיז לפגוע, שלא כמו בעבר, גם ברוצח שיש לו פרס נובל לשלום.

האחריות לרצח

את האחריות לרצח שבוצע ב"פיגוע" בתחנה המרכזית הישנה בתל-אביב יש הנוהגים למקד בקצה זרוע הביצוע – במחבל המתפוצץ עצמו. יש, כמובן, בעיה עם תפיסת אחריות כזו, שכן היא אינה משאירה בידי הנפגע אפשרויות נוספות לפעולה.

לפי אסכולה מסויימת קיבל הרוצח את ענשו המכסימלי במה שהביא על עצמו, אף כי התיאוריה הפלשתינאית גורסת שמיד עם ביצוע הרצח הוא כבר קיבל את גמולו: כניסה לגן-עדן וכל הנובע מכך...

האם זה אומר שנשארנו ללא אחראי? לא ולא. אם אנו משחררים את עצמנו מהרעיון של אחראים בפעולת הרצח עצמה, אנו נשארים עם רשימה ארוכה של אחראים מוסרית, הכוללים כל צורה של הצדקת הרצח, כמו זו של אלה המכנים אותו "מאבק לחופש."

שכר מינימום: מחשבות.

כדאי שאלה שדוחפים לחוק שכר המינימום (אלף דולר) יראו לנגד עיניהם גם את העלולים להישאר מחוץ למעגל העבודה בשל כך שלא יוכלו לשלם שכר זה וייאלצו לסגור בשל כך את עסקיהם. כדאי, בכלל, שבעלי השררה החפצים לסייע לבעלי הכנסה דלה, ינסו למצוא פעם פתרון יצירתי יותר לבעיה מאשר להפיק את החסר למי ש"אין לו" מתוך כיסו של מי שנראה כי "יש לו"... כפי שניתן לצפות במציאות, בלחץ הכלכלי הקיים יש לשיטתם זו יש יותר סיכוי לרושש את מי שמחזיק מעמד מאשר לפתור לו בעיה.

אוהד קמין