232
- פרטים
- עידכון אחרון ב-ראשון, 28 אוקטובר 2012 10:37
- כניסות: 553
תגובות לאירועי היום אדר תשס"ו
בבוקר שאחרי המכירה.
בבוקר שאחרי ההצבעה לעיקור כוחו של מרכז הליכוד מנהלת לימור לבנת דיון רדיופוני לגבי השאלה כמה מנדטים הרוויח הליכוד בסקרים בעקבות המהלך.
בלי בושה, אשר היתה מתקיימת אם היו הדוברים מודעים למשמעות דיונם, עוסקת מי שהיתה שרת החינוך בשאלת המחיר האלקטורלי שקיבלה (כביכול) הנהגת הליכוד עבור מכירת חברי המרכז שלו.
והרי אפשר היה אחרת: אפשר היה פשוט לעבור לתנועת "קדימה" ולהרוויח (בסקרים) הרבה כסאות בלי להסתבך אידיאולוגית ובלי מרכז בכלל...
"להוציא את הדת החוצה!"
בישיבת הממשלה בבוקר שאחרי שבני זוג פוצצו חזיזים בתוך כנסייה, קרא ראש הממשלה לאיפוק וביקש "לא לקשור את התקרית בנצרת לאירוע דתי". השאלה אם אפשר לנתק מקשר לדת אירוע שהתרחש בתוך כנסייה היא מגוחכת, אבל מגוחך לא פחות הוא לנסות ולנתק את המוסלמים מהדת: זה צריך להיות ברור שלטוב או לרע, מוסלמי ללא דת כמוהו כפצצה נטולת מנגנון: מהות שנבזזה ממה שמעניק לה את טעם הקיום ומבטל את זהותה.
וזה אמור בעיקר לגבי משוגעי הסכמי השלום עם הפלשתינים, הסוברים שניתן לעקור מן הפוליטיקאי המוסלמי את הדת כפי שנעשה הדבר לאיש המדינה היהודי; אין אפשרות להגיע עם מוסלמי להסכם שאינו עולה בקנה אחד עם האיסלם – וקל וחומר שמנוגד לה.
מה שלא הולך בכוח...
"הלובי היהודי בהוליבוד הוא חזק ביותר" אמרה יעל דן בתכניתה בגלי צה"ל, תוך התייחסותה לנושא השתתפות הסרט הפלשתיני כמועמד לפרס ה"אוסקר". אך יודעים אנו שחזק ככל שיהיה, לא הצליח הלובי הזה לעקור את הסרט הרע הזה ממועמדותו.
אם כך, במה בא לידי ביטוי הכוח הזה? כנראה שכאשר מאמינים בכוח, אז זה מה שיש. ואכן, "הכוח יש לששת אלפים חברי אקדמיה" – זו הדרך שבה הגדירו ב"גלי צה"ל" את מה שקובע למי יינתנו פרסי האוסקר. בצה"ל עדיין לא שמעו על רעיונות.
כרה בור ויפול בו.
יורם קניוק, שמס ההכנסה תבע ממנו את חלקו ביצירתו הספרותית, הביע השבוע את זעמו על "הדרך" שבה נעשה הדבר. הוא לא התייחס אל העקרון הלא מוסרי של "השתתפות" הציבור (כביכול) במאמץ היצירה של היחיד, העומדת ביסוד מס דרקוני זה.
אי ההתייחסות העקרונית קשורה בכך שקניוק שייך לאותו "מילייה" של אנשי רוח שמאלנים אשר ביססו את מעמדה של חברת הביזה הישראלית ובתוכה את "זכותו" של הציבור לעשוק את יצרניו.
זה לא מקרי, על כן, שכדוגמה לדרך בה יש לנהוג באמנים במדינה מתוקנת, שלף קניוק, בראיון רדיו, את הדוגמה של יוסף סטאלין, אשר "ידע איך להתייחס לאמנים".
צריך אולי להזכיר לסופר כי את רוסיה של סטאלין הוא לא יכול היה לבקר כפי שהוא מבקר את השיטה הישראלית – ואם היה מעלה ביקורת כלשהי נגד סדרי שלטונו של "שמש העמים", סביר שאיש לא היה שומע עליו או ממנו תוך זמן קצר.
אוהד קמין