224
- פרטים
- עידכון אחרון ב-ראשון, 28 אוקטובר 2012 10:37
- כניסות: 574
תגובות לאירועי היום שבט תשס"ו
וידוי...
לעתים מסגירות פליטות פה השקפות קיום.
ב"פוליטיקה" האחרון ריאיינו את טלי ירדן-אלדר, לשעבר נציבת מס הכנסה, על הרעיון של נסיון לתפוש עבריינים באמצעות מס הכנסה. במסגרת ראיון זה שאלו אותה אם אין למס הכנסה שום בעיה מוסרית עם גביה ממי שמקורות כספיו מפוקפקים.
היא השיבה ספונטנית: "מס הכנסה גובה מס גם על פעולות לא חוקיות, כי אחרת "נהנים פעמיים".
אמירה נשיאותית.
לפני ימים מספר הגיעו לבית הנשיא שלושה רבנים - לבנון שילה וגיסר – כדי לדון בבעיות המוסר של אלימות "שלטון החוק" כפי שנחשפו בעמונה. הנשיא, אשר מצא לנכון לייצג את מדינת ישראל כמדינת חוק נימק את הדבר בצורה מעניינת: מדינת ישראל היא מדינת חוק כי "קול המון כקול שדי – וקול הכנסת כקול ההמון."
יתכן שמשרד החינוך צריך לשקול ללמד את הנוער בישראל את ההצדקה הזו לפעולות מערכת החוק במדינה. אין ספק שגישה זו יכולה להכשיר שרצים רבים.
פגיעתו של החוק.
"יש להבטיח שכר ראוי לעובדים ולכפות את חוקי המגן" כך הודיעו דוברי האגודה לזכויות האזרח ביום ה22.1.06. לקראת ט"ו בשבט הכריזה "מעגלי צדק" על הפגנה למול בנין הכנסת ובו תמחה, בין היתר, על "דלות החקיקה" בנושא עובדי הקבלן המנוצלים.
לכאורה, נראות שתי התביעות לגיטימיות ומועילות. למעשה, אם בכלל, מזמינות שתי התביעות רק הרעה בתנאי ההעסקה של עובדים. מדברי דוברי האגודה לזכויות האזרח משתמע שיש חוקי מגן שאין כופים אותם כהלכה (או בכלל) – ולעומתם רואים אנשי "במעגלי צדק", המתריעים על "דלות החקיקה", מחסור בחוקים.
ברור כי שתי האגודות רואות את חוקי המדינה כמה שבאמצעותו ניתן להגביר את ה"צדק החברתי" בשדות כמו "הבטחת שכר ראוי" ו"ניצול עובדים". אין לכך שום הוכחה.
בעוד שאין שום הוכחה לכך שתוספת חוקים, אכיפת חקיקה וכיו"ב יכולה להיטיב עם ה"מנוצלים", זה ברור כי כל חוק נוסף וכל אכיפה מנפחים את המנגנון הממשלתי, מגדילים את הוצאותיו העצומות ומביאים לכך שכל האזרחים - מעסיקים ומועסקים כאחד – נפגעים מבחינה כלכלית. זה לא יתכן שהדבר משפר את מצבם של העובדים. אולי להיפך.
ישראל בתקופת האבן.
כשנסחף היום ברוח צנחן ישראלי לכפר ערבי עויין באיזור חברון, נמסר כי כוחות הבטחון שנכנסו לכפר כדי למצוא אותו "נתקלו במטחי אבנים" וב"הפרות סדר". אלה הם ביטויים עדינים שמטרתם לכסות על העובדה שהצבא הישראלי נמצא במצב של אזלת יד מוסרית.
מדיניות צה"ל בזמננו איננה מעיזה לחשוב על פתיחה בירי נגד מיידי אבנים. זהו, למעשה, נצחונה המעשי של אלימות האוייב, סיכון חיי אזרחים למולו, חיזוק האוייב וכשלון מוסרי חמור של ישראל. היום, מכיוון שאין האקדמיה הישראלית יכולה להציע שום חוסן מבחינה מוסרית, חשופה ישראל, נטולת תחמושת, אל מול מוסריותם של הברברים.
כשלון מוסרי כזה איננו נטול מחיר; מחירו המעשי יתבטא, במוקם או במאוחר בחיי אדם.
אוהד קמין