הטוב הוא כל מה שטוב לאדם ולעולמו

183

• | הדפסה |

פרטים

עידכון אחרון ב-ראשון, 28 אוקטובר 2012 10:37

כניסות: 630

תגובות לאירועי היום אלול תשס"ה

בעין הסערה.

קוראים לו ישראל. הוא ליכודניק פשוט, מההמון. הוא לא מבין הרבה, חוץ מדרך הישר במקצועו ופרנסתו, שהם הצורה בה הוא מרוויח את לחמו ואת לחם הסמוכים אל שולחנו.

השמאל "יורד עליו" בכל הזדמנות אפשרית; מבלי להכיר אותו בכלל; הוא קורא לו "מושחת" וטוען שמהות חייו הפוליטיים היא "אינטרסים אישיים", "ג'ובים" ו"קומבינות".

אך בבתי הקברות של ישראל יש כמה וכמה בני משפחה וידידים שאותם הוא מבקר בימי הזכרון; הראשונים שבהם נטמנו שם עוד בימי המאורעות שלפני קום המדינה.

והוא יהיה זה שיקבע, בהצבעתו, מי יהיה ראש הממשלה הבא של ישראל.

בכך הוא יקבע מה יהיה על עם ישראל ומדינתו בשנים הקרובות.

בכך ייקבע עתיד המזרח התיכון – ועתיד העולם כולו.

בכך ייקבע גם עתידה של ארץ ישראל, השלום עלי אדמות וגורל האנושות.

ולכן כל האנושות מתבוננת בו, בליכודניק, כשהוא הולך אל תיבת הקלפי.

וגם אנחנו משליכים את יהבנו על ישראל, שנמצא שם, כבר שנים רבות, בעין הסערה.

יודע לא יודע.

ה"לא ידעתי" של שרון לגבי איסוף הכספים בסעודה החגיגית האחרונה שאורגנה לטובתו בניו-יורק אינו זוכה להד העיתונאי הראוי, כנראה מכיוון שהראשון במצעד ה"לא ידעתי" הוא ברק, שעדותו, באותן מלים ממש דאז, מהדהדת מאז העמותות הנודעות שבהן רימה את הבוחר הישראלי לפני שנים לא כל כך רבות ועד לשר השיכון של היום.

לזכרו של אביר הנקם.

מת שמעון ויזנטל, צייד הנאצים – ומותו ממחיש עד כמה לא עשו הישראלים די כדי להשמיד את הרוצח הנאצי ואת בני בריתו, השותפים לרצח, שסימניהם הטריים של מכותיהם ממשיכים להפליא בעמנו עד כאן ועכשיו.

מר ויזנטל היקר, תנצב"ה, גילם במהותו את היהודי שאינו שוכח ואינו סולח (אלא לפי הכללים הקבועים בהלכה): היהודי שאוהב את בני עמו עד כדי לנקום באחרון מבני העוולה שפגעו בהם.

ובהזדמנות זו נעיר לרב מלכיור, אשר הקפיד לציין כי בפעולתו של ויזנטל "לא היה שמץ של נקמנות" כי נקמנות היא ביטוי אופי רגשני, תוצר של טבע שיכול להיות סובייקטיבי לגמרי – ואילו נקם, כמו זה שבו עסק מר ויזנטל ז"ל – הוא ענין של צדק. ואת הצדק – כפי שקבעו חכמי היהדות – יש לרדוף.

לסמוך על צפון-קוריאה...

העליצות הרבה שאחזה באנושות לשמע הצהרתה של צפון קוריאה על ויתורה על תכנית האטום שלה שקולה בעצמתה רק לאכזבתה של אותה אנושות לשמע ה"תיקון" וה"הסתייגות" של אותה צפון קוריאה להודעתה שמלפני פחות מ24 שעות.

אז מה היתה כל החגיגה ושברונה?

פשוט ניסוי כלים של העריץ המטורף העומד בראש המפלצת הצפון-קוריאנית לגבי תפקוד התקשורת הפוליטית העולמית בהקשר של מידת אפשרות הלחץ שלו על העולם.

המסקנה: אפשר לסמוך על צפון-קוריאה שתעשה את הנזק הגדול ביותר שהיא יכולה.

אוהד קמין