146 מלכודת המשאל
- פרטים
- עידכון אחרון ב-רביעי, 22 מאי 2013 10:30
- כניסות: 664
תגובות לאירועי היום שבט תשס"ה
מלכודת המשאל.
אסור לבסס התיישבות על תוצאותיו של משאל-עם.
לנציגי מועצת יש"ע אין מנדט להבטיח ציות של קהלם לתוצאותיו של משאל-עם – ואין לשום אדם זכות כזו.
מנקודת מבט יהודית, איש – או מליוני בני אדם – אינם יכולים לוותר על חלק מארץ ישראל. מנקודת מבט אנושית, אף אדם או מצב אינם מחזיקים בזכות לפגוע בזכויות היסוד של אדם אחר, והזכות לרכוש היא זכות יסוד כזו.
בכל מקרה, אסור שתוצאותיו של משאל יהוו היסוד שעליו תיבנה התיישבות.
שלטון הטירור.
בלי קשר למה שיתרחש כאן בעתיד הקרוב, שומה עלינו -למעננו ולמען הדורות הבאים - לזכור את הימים הללו, שבהם שלט בישראל שלטון טירור ללא מצרים, בראשותו של הרודן שרון. אל לנו לשכוח את ההתעללות בת ארבע השנים, שבהם הפקיר עריץ בוגד זה את בניו של עם ישראל במולדתו לאויביו – ולא את סתימת פיותינו על ידי סגירת ערוצי השידור שלנו, על ידי הפחדת אנשי הרוח שלנו מלומר את דברם, ועל ידי גירושם, הוקעתם והוצאתם ממערכות המפלגה, הממשלה והצבא של כל מי שהעז להגן על זכויות היסוד של בני העם.
כלים שלובים.
בתכנית טלויזיה ששודרה לאחרונה הסתבר כי סטטיסטית שיעור ההתאבדויות של חיילים בצבא הוא הגבוה ביותר מאותו שיעור בחתך חברתי אחר כלשהו באוכלוסיית ישראל; רק בעשור האחרון התאבדו בצה"ל 330 חיילים. בשנת 2003 היה מספר החיילים שהתאבדו גדול יותר ממספרם של אלה שנהרגו בפעילות מבצעית!
גיורא גלובר ז"ל, שהיה חייל צה"ל,שוחח בטלפון עם אימו לפני שהתאבד. הוא אמר לה:
אמא... התיאשתי מהם. אני לא יכול יותר."
מי הם אלה שגרמו למעשהו הנורא? לעולם לא נדע. אך יכולים אנו לדעת מי האחראי לכך.
ככל שאר חיילי צה"ל, הוא גוייס בכפיה, באמצעות חוק גיוס חובה.
מנהליו של מוסד סגור המחזיק בין כתליו בני-אדם בניגוד לרצונם, אחראים למה שקורה להם. בדומה לכך, אחראית החברה הישראלית, ובמיוחד אלה בה אשר מיישמים ותומכים בסוג זה של כפיה, למותם של החיילים שהתאבדו בזמן שיעבודם הצבאי (בין אם היתה התאבדות זו פועל יוצא של תנאי העבדות ובין אם לאו).
למחפשים סיבות רוחניות לקללת תכנית ההתנתקות (וצרות אחרות המתרגשות על עם ישראל בימים אלה)- הנה עוד אפשרות. לשומרי המצוות שבינינו נזכיר את האיסור על "גונב איש ומכרו", המופיע בפרשת השבוע הזה; ציווי זה איננו יהודי בלבד, אלא כלל-אנושי: משמעותו היא שאין שום הצדקה, בשמיים או בארץ, שבגללה מותר לאדם אחד לכפות על אדם אחר את השקפת עולמו, עד כדי סיכון חייו. אם איננו מרימים את קולנו למיגור העוול כשאנחנו יכולים לעשות כך, אנו שותפים בו – וראויים לעונש.
מבחינה מוסרית חבורים כל ישראל, ככלים שלובים, לרצף זורם אחד, שבו ידיעת פשע מטילה על יודעו אחריות מוסרית וחיוב לפעולה; שתיקתו היא צורה של השתתפות בו.
אוהד קמין